הרה"ג ראובן אלבז שליט"א: האמן שהוריד מלאך מהשמיים

מהמילים "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ", למדו חכמינו ז"ל שעונים אמן אחר המברך.

הזוהר הקדוש אומר שעניית "אמן" היא כמו חתימה על שטר. כלומר, כאשר אדם מברך ואומר שה' הוא "אדון הכול", וכל המציאות שלו היא "היה הווה ויהיה" ושהוא "מלך העולם", ואדם אחר עונה אחריו אמן - העונה מאמת למעשה את דברי הברכה.

חתימה זו כה חשובה, ומעלה את הברכה לדרגת שלמות כה גבוהה, עד שהיו צדיקים שהקפידו שלא לברך בלא שיהיה מי שיענה אמן על ברכתם.

כך מסופר על רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, תלמידו הגדול של הגאון מווילנה:

רבי חיים היה מקפיד ביותר שלא לברך אם לא היה לידו מי שיענה אמן על ברכתו.

והנה, לילה אחד, לאחר שישב שעות ארוכות על תלמודו, חש לפתע בצמא נורא. הוא חפץ לשתות מעט מים, אך השעה הייתה כבר מאוחרת למדי, ובני הבית כולם ישנו.

מה יעשה? הוא הרי לא יכול לשתות בלי לברך חלילה, אבל גם לא יכול לברך אם הוא לא ימצא מי שיענה לו "אמן"...

בלית ברירה, החליט רבי חיים להתגבר, להתעלם מן הצמא הגובר, והמשיך ללמוד. הצמא העיק והציק, אולם רבי חיים גמר אומר: "לא אשתה ויהי מה!"

הוא ישב עוד זמן מה ליד השולחן, ולפתע נשמעו נקישות בדלת. אחד הבחורים שהתקשה מאוד בדברי המפרשים בסוגיה מסוימת, החליט לגשת לרבי חיים באישון לילה על מנת שיפשוט את ספקותיו.

רבי חיים הסכים בשמחה לעיין בדברים, אך קודם לכן ביקש מתלמידו לשמוע ברכת "שהכול", ולענות עליה "אמן".

למחרת, לאחר התפילה, ניגש רבי חיים לבחור והודה לו על ההצלה שגלגלו לו מן השמיים באמצעותו. "דע לך," אמר לבחור, "אתמול תקף אותי צמא נורא, וכשהגעת אליי עם הקושיה שלך - מנעת ממני צער וכאב גדולים מאוד."

"איזו קושיה?" שאל התלמיד הנבוך.

"הקושיה ששאלת אתמול בלילה!" הבהיר רבי חיים. אך התלמיד התעקש: "אתמול עליתי מוקדם על יצועי... לאחר חצות כבר ישנתי היטב..."

התברר שמלאך בדמותו של אותו תלמיד נשלח לרבי חיים מן השמיים, על מנת שיוכל לשתות בלי להפר את הקבלה שלו, ולזכות בברכה מושלמת - מעוטרת ב"אמן"!

אנשים עונים אמן במלמול ובחטף, בלי כוונה ובלי מחשבה. איך אפשר לוותר על השכר הצפוּן למי שזוכה לענות אמן כמו שצריך? הרי השכר הוא כפול! גם על עצם מצוות עניית אמן, וגם כי זו מצווה ש"אדם דש בעקביו" - אשר השכר עליה עצום ורב!