"וילך משה", וגם אתה יכול: הרב אריה לוין והסוד הרוחני של ההליכה האחרונה

פרשת וילך, אותה נקרא בערב שבת שבין כסה לעשור, מציבה בפנינו רגע חד פעמי בהיסטוריה של ההנהגה. הפסוק הפותח "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" מציין לא רק התחלה, אלא גם סיום.

זהו, על פי המסורת, יומו האחרון של משה רבנו בעולם הזה.

ולראשונה בתורה משה לא ממתין שיבואו אליו. הוא ניגש אל העם. פסוק נדיר. מעשה יוצא דופן. רש"י מעיר על כך בקצרה וללא הסבר: "וילך משה וגומר". שתיקה שמדברת בעד עצמה.

המדרש מציין כי משה הלך לאולפנא, לבית המדרש. גם ברגעיו האחרונים הוא בוחר לשהות במקום של לימוד ושל שליחות. זו איננה תנועה פיזית בלבד, אלא אמירה ערכית. הליכה שמסמלת סיום תפקיד, לא סוף דרך.

משה מצווה את עם ישראל בשתי מצוות אחרונות - מצוות הקהל וכתיבת ספר תורה. הוא יודע שמסירתן תהיה גם סיום תפקידו. ולמרות זאת, הוא מוסר. ללא היסוס, ללא שיקולים אישיים. זו המשמעות של "וגומר". סיום שמגיע מתוך שליחות, לא מתוך חולשה.

שבת תשובה: הרחבת הפה היא פתיחת הלב

השבת הקרובה מכונה שבת שובה, ובה נכרזת קריאתו של הנביא הושע: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". אך השאלה שנותרת פתוחה היא איך מתחילים. כיצד ניגשים בפשטות לתהליך תשובה אישי ואמיתי.

המענה עולה מדבריו של דוד המלך בתהילים: "אנכי ה' אלוקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו".

הרב האר"י לימד כי האדם נדרש לפתוח את ליבו כלפי האחר, ובדרך הפשוטה ביותר - באמצעות חיוך. כשהאדם מחייך, הוא מרחיב את פיו, מחווה חום, ויוצר חיבור. זו פעולה חיצונית עם שורש פנימי עמוק. ההרחבה הפיזית יוצרת פתיחה לשפע.

כשאדם בוחר להאיר פנים, בורא העולם ממלא אותו מכל טוב. דווקא בשבת שובה, הזמן מזמין אותנו ליישם זאת בפשטות: מבט טוב, מילה טובה, חיוך לאדם אחר. כך מתחילים לתקן. כך פותחים את הלב.

לסיים מתוך אמונה, להתחיל מתוך רצון

משה רבנו בוחר לסיים את תפקידו כשהוא פונה ביוזמתו לעם. הליכה של פרידה. הליכה של אחריות. הוא יודע שברגע שימסור את המצוות האחרונות - הוא גומר. ובכל זאת הוא הולך.

גם אנחנו, בשבת הזו, נקראים ללכת. לא להמתין שדברים יקרו, אלא ליזום. לגשת. לומר מילה טובה. לחייך. לתת.

וכשאנחנו הולכים אל האחר, מתגברים על הכעס או האדישות - אנו זוכים שימלאו אותנו רחמים ושפע מן השמים.

שבת שובה היא הזדמנות להרחיב פה, לפתוח לב, ולבקש. לבקש ברכה, סליחה, התחלה.

שבת שלום וגמר חתימה טובה.
מי שפותח את הפה באור, זוכה שהלב יואר באור גדול.