מה הסוד שמסתתר מאחורי מנהג הכפרות העתיק בערב יום הכיפורים?

בימים שלפני היום הקדוש ביותר בשנה, ערב יום הכיפורים, עם ישראל מתכנס לקיים את אחד המנהגים המיוחדים ביותר - מנהג הכפרות. זוהי פעולה שמבטאת את המושג כופר נפש, כלומר הדבר שנעשה עליו את המנהג נכנס במקומו של האדם ונושא את העוונות במקומו. כך נשאר היהודי נקי וזך לקראת יום הדין.המעמד הזה מוסיף ממד מוחשי לתפילה, כאשר כל יהודי מבקש: כתבנו בספר חיים טובים.

שורש המנהג נטוע עוד בימי הגאונים, ומאז התפשט לכל תפוצות ישראל. במשך מאות שנים נהגו לקחת תרנגול או תרנגולת, להניף מעל ראש האדם תוך אמירת הנוסח המיוחד ולאחר מכן לשחוט את העוף ולתת את בשרו לצדקה. כך נשזרו במנהג הכפרות גם יסודות של תיקון רוחני וגם מצוות חסד בפועל.

עם השנים נחלקו הדעות בין גדולי ישראל. מרן הבית יוסף, רבי יוסף קארו, כתב בשולחן ערוך כי יש למנוע את המנהג הזה. דבריו עוררו דיון גדול בדורות שלאחר מכן, והובילו לכך שחלק מהקהילות חיפשו דרכים חלופיות לקיים את הכפרות.

לעומתו, האר"י הקדוש ומקובלים נוספים ראו בכפרות סוד עמוק ותיקון גדול לנפש האדם. הם הפליגו בשבחו של המנהג והנחילו אותו לתלמידיהם. מאז ועד היום קהילות רבות ממשיכות לקיים את המנהג הקדום. לפנות בוקר של ערב יום הכיפורים אפשר לראות יהודים נושאים תרנגולים בידיהם, מקיימים את נוסח הכפרות בעופות.

לפי שיטת מרן ישנה גם דרך נוספת: כפרות בכסף. מחזיקים ביד שטרות או מטבעות, מסובבים מעל הראש ואומרים "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי", ולאחר מכן נותנים את הכסף לצדקה. בדרך זו מקיימים את עיקרון כופר הנפש, כאשר הכסף הופך לממלא מקום לאדם, ובד בבד מקיימים את מצוות הצדקה. חז"ל כבר אמרו "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", והמנהג הזה ממחיש את שלושת הכלים הללו יחד.

בימינו הדרך הזאת נפוצה מאוד. רבים מוצאים בה עוצמה מיוחדת, משום שהיא מחברת את האדם לעולם התשובה והכפרה, ובמקביל מזכה במצוות צדקה. זהו שילוב שלא רק מתקן את עצמו אלא גם מוסיף אור וחסד לעולם כולו.

התמונה של משפחות המתכנסות יחד למנהג הכפרות, בין אם בעוף ובין אם בכסף, מרגשת מאוד. ההורים מעבירים את הנוסח לילדיהם, האווירה של קדושה ממלאת את הבית, והלבבות מתעלים בתחושת חיבור ישיר לבורא עולם.

מעבר לכך, יש במנהג הזה ממד ציבורי של ערבות הדדית. כאשר הכסף מגיע לידי העניים, מצוות הכפרות אינה נותרת במישור הפרטי בלבד אלא הופכת לכלי של חסד ושל אהבת ישראל. בזכות החסד הזה, ערב יום הכיפורים איננו רק רגע של תשובה אישית אלא גם הזדמנות לבנות קומה נוספת של אחדות בעם.

כך נמשך המנהג להיות חי וקיים בכל שכבות הציבור. יש הנצמדים למסורת האר"י עם התרנגולים, ויש הפועלים על פי דברי מרן הבית יוסף ומקיימים את הכפרות בכסף. שתי הדרכים שואפות אל אותה מטרה: לעמוד לפני ה' בלב טהור, לבקש סליחה ומחילה, ולפתוח דף חדש לשנה מבורכת וטובה.

מנהג ישראל תורה הוא. גם בעידן החדש, שבו העולם משתנה מיום ליום, ממשיך המנהג העתיק להזכיר לכל יהודי כי חיינו מתנה מאת ה', וכי בעזרת הכפרות נוכל להסיר את העוונות מעלינו ולהתייצב נקיים לקראת יום הכיפורים.