הניגון שלהם החזיר נשמה שלמה הביתה: הרב ארז קדוסי בסיפור שלא תשכחו

היא עמדה מול החלון, מביטה החוצה מהדירה החדשה אל רחשי הרחוב הדומם. הילדים היו עסוקים בצפייה בטלוויזיה, הבעל עדיין לא חזר, והשקט שנכנס עם ליל שבת היה עבורם שקט רגיל. לא שבת. לא קודש.

אלא שדווקא שם, מתוך הלילה, פרץ פתאום קול אחר. ניגון שלא הכירה. שירה רכה, עמוקה, שחדרה את קירות הדירה החדשה ונכנסה אל הלב. אשת חיל מי ימצא.

היא נעמדה על רגליה, אחוזת פליאה. הסיטה את הווילון וראתה מראה שלא תיארה לעצמה. שולחן שבת ערוך. אב עטור בבגדי שבת יושב בראש השולחן, אם מאירה לצד בעלה, ילדים לבושים כבני מלכים. שירה, ברכה, כבוד.

היא נעמדה שם דקות ארוכות בלי לזוז. מתבוננת, מקשיבה, דומעת. ואז, מתוך עומק הלב, נפלטה לה תפילה שלא נאמרה מעולם. בורא עולם, כזה בית אני רוצה.

ימים ספורים לאחר מכן אספה את הכוחות ופנתה לבעלה. השבת הקרובה אנחנו שומרים. הוא הופתע. ומה עם הפרנסה שאל. צריך לעבוד. אך היא השיבה באמונה שלמה. הברכה תבוא מהשבת. אל תדאג.

היא רכשה סידורים לשבת, יין, דגים, בשר, סכו"ם מכובד ובגדי שבת מהודרים. בערב שבת, ברגע שהנרות דלקו, סימנה לבעלה להתחיל. והוא, בהיסוס, פתח. אשת חיל מי ימצא.

היא הביטה שוב לעבר דירת השכנים, זו שהציתה את התהליך, וידעה. להם יש חלק בזכות הזו, גם אם לעולם לא ידעו.

עשרים שנה חלפו מאז. הם שומרים שבת בכל שבת. בעלה עובד שישה ימים וביום השביעי נח. עם השנים קבע עיתים לתורה. ילדיהם גדלו והתחנכו בדרך של תורה. בנות נישאו לתלמידי חכמים. בתם הבכורה נשאה בן תורה מופלג.

והיא ממשיכה עד היום להתפלל. לא שוכחת לרגע את היום שבו קול שירה של שבת שינה את כל מהלך חייה.

ועד היום, אותה משפחה שהניגון פרץ מביתה אל דירת שכנה אינה יודעת כי ברגע של אמת, שירת אשת חיל אחת פתחה דלת רחבה לחזרה של דורות שלמים לחיק השבת, לחיק האמונה ולידיים האוהבות של אבינו שבשמיים.