זה מתחיל מכאב ראש ונגמר במוות תוך שבוע: כך נראית מתקפת "האמבה אוכלת המוח" בקרלה

בקרלה, אותה מדינה ירוקה בדרום מערב הודו, שבה תיירים מכל העולם שטים בין תעלות המים השקטות, מתרחש בחודשים האחרונים סיוט בריאותי. לא פיגוע, לא אסון טבע אלא יצור מיקרוסקופי, נגלריה פאולרי, המכונה "אמבה אוכלת מוח".

מאז תחילת השנה מתו מהמחלה תשע עשרה בני אדם, בהם תינוק בן שלושה חודשים. שלושה מהנפטרים קיפחו את חייהם רק בחודש האחרון. אלה לא נתונים יבשים אלא משפחות שחייהן נקטעו באחת, קהילות שנכנסו לאבל והורים שחזרו מבית החולים בידיים ריקות.

המחלה, הנקראת PAM, מתפרצת כאשר מים מזוהמים חודרים דרך האף ומגיעים ישירות למוח. בתחילה מופיעים כאבי ראש וחום, בחילות והקאות, אך בתוך ימים ספורים מגיעה הידרדרות חדה: בלבול, אובדן הכרה, פרכוסים. ברוב המקרים החולים אינם שורדים יותר משבוע.

שרת הבריאות של קרלה, וינה ג'ורג', הודתה בפרלמנט המקומי כי קשה לאתר את מוקדי ההתפרצות. "מדובר במקרים מבודדים, לא באירוע אחד ממקור מים משותף. זה מסבך את העבודה שלנו", אמרה.

עבור קרלה, שמחצית מתדמיתה הבינלאומית נשענת על תעשיית התיירות ועל נתיבי המים הפנימיים, מדובר בפגיעה קשה. מיליוני מבקרים מגיעים מדי שנה לחוות את השלווה, לשוט בין האגמים והנהרות. כעת אותה שלווה הפכה למקור לחשש: האם הרחצה, הצלילה או אפילו טיפה שנכנסת לאף עלולה להיות קטלנית.

הרשויות מנסות להגיב במהירות: חיטוי בארות, ניקוי בריכות ואגמים, הגברת הבדיקות. בדו"ח רשמי נכתב כי שינויי האקלים והתחממות המים מגבירים את הסיכון לחשיפה. גם נתון ההישרדות, שעומד ברוב העולם על שלושה אחוזים בלבד, אינו מרגיע, אף שקרלה הצליחה להעלות אותו לעשרים וארבעה אחוזים בזכות טיפולים חדשניים.

אך מאחורי המספרים נותרת מציאות אנושית: אזורים שלמים שתלויים בפרנסת התיירות, תושבים שחוששים להיכנס למים ומבקרים שמתלבטים אם להגיע בכלל. קרלה, שזכתה בשנים האחרונות לשבחים ממגזין TIME ומהניו יורק טיימס כיעד תיירותי מבטיח, מוצאת עצמה מתמודדת עם דימוי הפוך יעד מסוכן.

בקרלה מבינים שהמאבק הוא כפול, להגן על חיי התושבים ולשמור על הכלכלה המקומית. האגמים, שעד לא מזמן נחשבו למקלט של שלווה ונוף עוצר נשימה, הפכו באחת לסמל של חרדה. השאלה שמעסיקה כעת את התושבים והמנהיגים גם יחד היא האם ניתן יהיה להחזיר את הביטחון במים ולהשיב את השלווה שאבדה.