קשישים במצוקה: "עבדתי כל החיים, ובזקנה אני נאלץ לבחור בין אוכל לתרופות"

מאות אלפי אזרחים ותיקים בישראל חיים מתחת לקו העוני, והמלחמה החריפה את מצבם. סיפורים אישיים קשים מלווים בקמפיין חדש של עמותת 121 הקורא להעלאת קצבת הזקנה והצמדתה לשכר הממוצע במשק.

המצוקה בקרב האזרחים הוותיקים הולכת וגוברת. נתוני דוחות העוני הצביעו כבר לפני פרוץ המלחמה על כך שכשליש מהקשישים בישראל מתקיימים מקצבאות זקנה זעומות שאינן מאפשרות קיום בסיסי. המצב החמיר בחודשים האחרונים, עם יוקר המחיה והעליות הדרמטיות במחירים.

חיים הלפרין, בן 77, מתאר כיצד כלכלתו התערערה: "הבת שלי עם שני ילדים קטנים בלי עבודה, והבעל שלה כבר חודשים במילואים. הקצבה שאני מקבל נמוכה מאוד, ואני עוזר לה, אז נשאר לי כמעט כלום לעצמי. פירות אני בקושי אוכל, מזגן אני לא מדליק. מצטמצם בכל דבר, אוכל, תרופות, בילויים. שילמתי ביטוח לאומי יותר מ-60 שנה, ובגיל הזה אני עדיין צריך לחשוב איך לסגור את החודש".

גם לאה, שהעדיפה לשמור על פרטיותה, נאלצת לעבוד בבייביסיטר שלושה ימים בשבוע: "הייתי רוצה לבלות עם הנכדים, אבל הפנסיה קטנה, קצבת הזקנה לא מספיקה. ויתרתי על רכב, כבלים, עוד דברים - ובכל זאת קשה להחזיק מעמד".

רותי, בת 70, מוסיפה תמונה עגומה: "אני עובדת שעות ארוכות בתיירות, ומאז המלחמה נשאר לי פחות ביד. אני מושכת מהחסכונות כדי לא ליפול למינוס. מצטמצמת גם באוכל - מוותרת על בשר, דגים ותוספות. גם בסוף שבוע המקרר ריק ברובו. הייתי רוצה להפסיק לעבוד, אבל אין אפשרות".

על רקע זה, עמותת 121 יחד עם משרד הפרסום סיטי מדיה השיקו קמפיין רחב - ברשתות החברתיות, בשלטי חוצות ובטלוויזיה, הקורא להגדיל את קצבת הזקנה בהדרגה ולהצמיד אותה לשכר הממוצע במשק. לפי המודל שהוצע, גובה הקצבה ייקבע לפי רמת ההכנסה של כל קשיש. בתוך ימים ספורים כבר חתמו על עצומת התמיכה ביוזמה למעלה מ-5,000 איש.

יקותיאל משי, מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותה, מדגיש: "עוד לפני המלחמה חיו מאות אלפי אזרחים ותיקים מתחת לקו העוני. מאז ה-7 באוקטובר המצב הידרדר עוד יותר, ורבים נאלצים לוותר על מזון בסיסי או תרופות חיוניות. אנחנו קוראים לממשלה לפעול בהקדם כדי להבטיח שהדור שבנה את המדינה יוכל להזדקן בכבוד".

מאחורי המספרים הסטטיסטיים מסתתרות אלפי פנים של סבא וסבתא, שממשיכים לעבוד בגיל מבוגר או נאלצים לוותר על צרכים בסיסיים. השאלה אם יצליח הקמפיין הציבורי לשנות את המציאות, עדיין פתוחה, אך המצוקה בשטח מורגשת היטב.