96 שנים לפטירתו: הרב אליהו ילוז זצ"ל, עמוד ההוראה וההלכה של טבריה

הרב אליהו ילוז זצ"ל, מגדולי התורה ופוסקי ההלכה בדורו, כיהן במשך שנים ארוכות כאב בית הדין של טבריה, תפקיד בו החזיק עד יומו האחרון. דמותו נחשבה לעמוד תווך של הקהילה, ושמו נישא בהערכה רבה בכל רחבי הארץ והגולה.

חייו לא היו פשוטים. במלחמת העולם הראשונה נעצר עם משפחתו על ידי השלטון הטורקי, משום שהחזיקו באזרחות בריטית. המשפחה כולה הוגלתה לאי כרתים יחד עם יהודים נוספים, ושם הפך הרב ילוז למנהיגם ולרבם של המגורשים. לאחר שארץ ישראל עברה לשליטת הבריטים, חזר עם בני ביתו לטבריה והמשיך את שליחותו הרוחנית.

שורשיו של הרב ילוז נטועים במרוקו. הוא נולד בשנת ה'תר"ך בעיירה מזגידה שבמחוז תאפילאלת, לאביו רבי אברהם ולאמו חנה. כשהיה נער צעיר, בשנת ה'תרל"ג, יצאה המשפחה למסע עלייה לארץ ישראל. הדרך ארכה קרוב לשנה וכללה שהייה בערים פאס, טנג'יר ואלכסנדריה. עם סיום המסע הארוך והמתיש הגיעו בני המשפחה לטבריה, שם התיישבו לצמיתות.

שנתיים בלבד לאחר שהגיעו לארץ, בשנת ה'תרל"ה, נישא הרב אליהו לשמחה, בתו של הרב דוד א סודרי. הוא התמסר כולו ללימוד התורה ולפסיקת ההלכה, ובחלוף מספר שנים, בשנת ה'תרמ"ב, כבר התבקש על ידי רבני העיר לדרוש בבית הכנסת הגדול של טבריה. בכך החל מסלול הנהגתו הציבורית.

מלבד עיסוקו בהוראה ובלימוד, נודע הרב ילוז כשליח ציבורי. בשנת ה'תר"ן נשלח על ידי קהילת טבריה לערי מרוקו, למסע של שלוש שנים. הוא עבר בערים הגדולות - פאס, מקנס, צפרו וטנג'יר - ולמד יחד עם גדולי החכמים המקומיים. לאחר שובו בשנת ה'תרנ"ג מונה כחבר בית הדין בעיר, ובהמשך, בשנת תרע"ט, נבחר לעמוד בראשו כאב בית הדין.

שליחויות נוספות יצאו לדרך בשנות ה'תרנ"ט, תרע"ט ותרפ"ד, הפעם גם לערי צפון אפריקה. באחת מהן הצטרף אליו בנו, הרב יוסף חיים ילוז, שלימים יעמוד אף הוא בהנהגה תורנית.

בשנת ה'תרס"ג, כאשר מגפה פקדה את טבריה, עבר עם משפחתו לשהות בכפר פקיעין כשנה, עד ששבו לביתם בעיר. אך גולת הכותרת של חייו הייתה ההנהגה המתמשכת בבית הדין של טבריה, שם נודע כפוסק גדול, עניו וצנוע, המשלב חכמה עמוקה עם יראת שמים.

לאחר מאורעות תרפ"ט נחלש כוחו מאוד, ובכ"ב באלול אותה שנה נפטר. על מצבתו נחרתו דברי קינה מרגשים: "אוי נא לה אמרה רקת, כי אבדה כלי חמדתה, לזכר עולם יהיה צדיק, אבן מקיר תזעק, אוי ואבוי אל הלקח ארון האלקים כליל המדעים, א"י חסיד א"י עניו, הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים, ראב"ד מקודש... ויעל אליהו בסערה השמימה”.

ארבע שנים לאחר פטירתו, בשנת ה'תרצ"ג, הוציא בנו, הרב יוסף חיים, את הספר "תולדות אליהו" המתעד את חייו ופועלו של אביו, כדי שישמש זיכרון נצחי לאדם שהיה לסמל של תורה, חסידות וענווה לדורות רבים.