הרב אריה לוין במסר חד לקראת שבת: "מי כאן האדם ומי הבהמה?"

ערב שבת כי תבוא, בסמוך לשריד בית מקדשנו, נשא הרב אריה לוין דברי חיזוק נוקבים, העוסקים באחת מאבני היסוד של היהדות, ההכרה בטוב.

במרכז דבריו, התעכב הרב על הפסוק הפותח את פרשת הביכורים: "וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך". מדוע דווקא "וענית"? רשי מבאר - כדי שלא תהיה כפוי טובה. כל מהותו של מביא הביכורים הוא הכרה והודאה: להודות על הטוב שהקב"ה גמל איתך, ולא לקחת דבר כמובן מאליו.

"זו נקודת פתיחה יהודית בסיסית", הדגיש הרב. "מי שאינו מודה סופו להתכחש לכל מקור השפע. מי שמכיר טובה פותח לעצמו שערי ברכה".

לשם המחשה הביא הרב סיפור מוסר מרעיד:

מלך אחד שלט ביד רמה בממלכתו, ולצידו שירת שנים רבות שר נאמן, אשר לא חטא מעולם. באחד הימים חטא השר בעבירה חמורה, והמלך גזר עליו עונש מוות, להשליך אותו לכלוב מלא בעשרה כלבים טורפים.

השר התחנן לרחמים, אך המלך סירב. בלית ברירה, ביקש השר ארכה של עשרה ימים - בקשה שקיבל את אישור המלך. במשך אותם ימים טיפל השר בכלבים, האכיל אותם בבשר משובח ודאג לרווחתם.

ביום הגזר, הושלך השר לכלוב. אך להפתעת המלך, הכלבים לא נגעו בו לרעה. הם ליקקו אותו באהבה.

המלך נדהם: "מה קורה כאן?". השיב לו השר בשקט: "עשרה ימים דאגתי להם, והם זכרו לי טובה. עשר שנים שירתתי אותך וטעות אחת הספיקה כדי שתשליך אותי למוות. מי כאן מתנהג כבהמה, ומי כאדם?"

בסיום דבריו חידד הרב מסר ברור:

עלינו ללמוד מהפרשה ומהמשל, לא להיות כפויי טובה.
לא כלפי הקב"ה, לא כלפי רעייתך, לא כלפי ילדיך, ולא כלפי חבריך. להכיר תודה על כל פרט, על כל רגע, על כל חסד - קטן כגדול.

רק מי שמכיר טובה יזכה בעזרת השם לחיים של טוב, של שלווה, של מתיקות.

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
שנזכה כולנו לשנה מבורכת, שנה של הכרת הטוב, של ברכה ושל ישועות.
אמן ואמן.