י"ח באלול - 137 שנים לפטירתו של החסיד העניו רבי עבדאללה (עובדיה) סומך זצוק"ל, שהשיב "עטרה ליושנה" לעולם התורה בבגדאד - רבו של חכם יוסף חיים זיע"א, בעל הספר המפורסם "בן איש חי".
בפניכם 10 עובדות נפלאות ומרתקות מאורחות חייו הקדושים של מי שהקים אוהלה של תורה.
המופלא, חסידא קדישא ופרישא, רבי עבדאללה סומך זצוק"ל, רבה של בית המדרש המפורסם "בית זלכה" בבגדאד.
1. לידת הצדיק
רבי עבדאללה (עובדיה) סומך נולד בעיראק בשנת ה'תקע"ג (1813), לאביו רבי אברהם סומך זצ"ל ולאמו הצדקת כאתון ע"ה.
ממשפחת רבנים מזרע קודש, מחצבתם עד רבי ניסים גאון, מחבר הווידוי הגדול.
בילדותו ניכרו אהבתו והתמדתו בתורה הקדושה, מתוך יושר ואמת בכל מעשיו.
2. צדיק יסוד עולם
התחנך מתוך קדושה וטהרה וקיבל תורה מאת מורו ורבו הגדול, רבי יעקב בר יוסף הרופא זצוק"ל, דיין ופוסק מפורסם, בעל הספרים: "חלק יעקב" על התורה, "נאוה תהילה" על תהילים, "שיר חדש" על שיר השירים וספר המנהגים על מנהגי בגדאד, ועוד.
רבנו זכה להיות גם תלמידו של רבי משה חיים זצוק"ל, שהיה דיין ודרשן בבגדאד, סבו של חכם יוסף חיים זיע"א.
בהיותו פחות מגיל עשרים זכה לחבר ספר בשם "עץ השדה" - שיטה על מסכת ביצה.
3. צדיק בכל דרכיו
לאחר נישואיו עם הרבנית שרה, בת דודו, ובין לימוד התורה, בעקבות פטירת רבו רבי משה חיים זצוק"ל, ראה שהמצב הרוחני של יהודי עיראק הולך ומתרופף. אז החליט להשיב "עטרה ליושנה" והקים מניין של עשרה צעירים עניים, אותם לימד מתוך שקידה בלימוד התורה, במסירות נפש וללא שום שכר לעצמו. הוא הכתירם בכתר תורה והוראה מתוך אהבת התורה.
4. צדיק "שהשיב עטרה ליושנה"
בשנת ה'ת"ר (1840), בהיותו בן 27 בלבד, גדל מספר הלומדים. רבנו מסר את נפשו "להפריח את השממה" בהפצת לימוד התורה.
והנה, אחד הנדיבים, בשם רבי יחזקאל בן ראובן מנשה, הבחין כי רבנו רבי עבדאללה סומך מוסר את נפשו למען לימוד התורה. הוא העניק לו סכום כסף ובנה עבורו משכן קבע - בית מדרש בשם "מדרש אבו מנשי". מנשי, מלשון השפה של יהודי בבל, מלשון מנשה. בנוסף, דאג לשלם משכורת חודשית לכל לומד.
והקים "קרן תמיכה לחכמים" בראשות רבנו, כדי שיוכלו ללמוד ולהתעלות בלימוד התורה.
רבנו עבדאללה סומך היה ממשפחה עשירה ולא הסכים לקבל שום תמורה.
והנה, בתוך פחות מעשור, בסייעתא דשמיא, רבנו זכה להעמיד שישים תלמידי חכמים ומורי הוראה, הבקיאים בהלכה.
שמו התפרסם בכל רחבי עיראק, ורבים הגיעו לשמוע מפי רבנו הגדול רבי עבדאללה סומך דברי תורה. רבים נהרו ללמוד בישיבתו.
5. צדיק "כתמר יפרח"
בשנת ה'תרי"א (1851), בנו וממשיך דרכו של התורם שנפטר הרחיב את המקום שייסד אביו. יחד עם זאת נוספו רבנים חכמים, והנה, יחד עם התורם רבי עזרא זלכה ז"ל, בשנת ה'תרכ"ד נבנה לכבודה של תורה בית המדרש "בית זלכה".
ישנה עדות על בית המדרש "בית זלכה", שהיה בו חדר גדול וספרייה גדולה, שהכילה אלפי ספרים שקנה מכספו רבי עבדאללה (עובדיה) סומך זצוק"ל. הוא היה דולה ומשקה ממימי תורתו את כל הלומדים.
דלת בית המדרש לעולם לא הייתה נעולה. שם למדו ולימדו תורה יומם וליל, והיה "מגדל אור התורה" לכל חכמי התורה בבגדאד ובכל העולם כולו.
תלמידיו וכל החכמים של עבדאללה סומך זיע"א כינו אותו בשם "אסתאיי", שזהו שם תואר של רבי ומארי.
ואפילו המוסלמים העריכו וכיבדו אותו מאוד.
6. צדקת הצדיק
בשנת ה'תרמ"ג (1883), בהיותו בן 70, שלח רבנו סופרי סת"ם לכל בתי הכנסת, לבדוק את תפילין המתפללים. כל מתפלל שתפיליו נמצאו פסולות ומצבו הכלכלי לא אפשר לו לרכוש תפילין חדשות, העניק לו רבנו תפילין במתנה גמורה, מתרומתו של הנגיד רבי אליהו שלום גבאי.
7. הצדיקים "מבית זלכה"
עם השנים הרחיבו את חצר בית המדרש "אבו מנשי" באמצעות חצר נוספת. שם הקימו תוספת של חדרים, "בית זלכה", על שם הגביר עזרא זלכה.
רבנו הקים בית דין שבו ישבו חכמים, ואף עמד בראשו.
שמו של בית המדרש יצא למרחקים - לפרס, הודו, מצרים ואף לאירופה.
רבנו עסק בלימוד התורה ואף כתב תשובות לשאלות שנשלחו אליו ממדינות שונות.
מבית המדרש "בית זלכה" צמחו חכמי בבל, ביניהם: מתלמידי רבנו עבדאללה סומך זיע"א, חכם יוסף חיים בעל הספר "בן איש חי" זיע"א, רבי אברהם הלל זיע"א, רבי עזרא דנגור זיע"א, רבי יעקב חיים סופר זיע"א, רבי אליהו מני זיע"א, רבי שמעון אגסי זיע"א, רבי יהודה פתייא זיע"א, רבי יצחק כדורי זיע"א, רבי סלמאן מוצפי זיע"א, רבי ששון שמוחה זיע"א ורבי יחזקאל עזרא הלוי זיע"א, ועוד.
8. הקשר בין הצדיק לתלמידו
רבנו עבדאללה סומך זיע"א היה כותב שאלות ותשובות רבות. והנה מעיד תלמידו, חכם יוסף חיים, בעל הספר "בן איש חי" זיע"א, שהיה מכנה אותו בשם: "מורי ואבי חכם רבי עבדאללה סומך הי"ו" (ראה בספרו "שיח חיים", עמוד קס"ח).
רבו, עבדאללה סומך, בענוותנותו כתב קונטרסים בהלכה וביקש מתלמידו חכם יוסף חיים שיעבור על כתביו, יעיין בהם ויכתוב הערות במקומות הנדרשים.
רבנו עבדאללה סומך זיע"א היה מגיע לדרשותיו מדי שבת בשבתו של תלמידו חכם יוסף חיים זיע"א, ואף היה מקדים את בואו.
וזו לשונו: "בעת שדרשתי דבר זה בציבור, נמצא שם מורי ורבי" (בספרו "בן איש חי", פרשת ראה, אות ח').
חכם יוסף חיים זיע"א היה בבית האסורים בעקבות עלילת שווא, ראה בספרו דרשות "עוד יוסף חי", פרשת לך לך. לאחר שחרורו ממאסר בבית הכלא, רבנו יוסף חיים זיע"א התבודד במשך שבע שנים, הסתגר בביתו ואף חדל לדרוש בציבור, מתוך שעסק בלימוד ספר הקנה. עד יום י"ט באלול שנת תרמ"ט, בזמן שנשא הספד גדול על פטירת מורו ורבו הגדול רבי עבדאללה סומך זיע"א, וכך חזר לדרוש ברבים.
רבי יוסף חיים זצוק"ל גילה את סוד גלגולו של רבו רבי עבדאללה סומך זצוק"ל, בספרו "בן יהוידע", שהוא גלגול נשמתו של אחז מלך יהודה.
9. הסתלקות הצדיק
באחד הימים פרצה מגפת הכולרה.
בשנת ה'תרמ"ט (1889), ביום שבת קודש, בכפר הסמוך לעיר בגדאד, בהיותו בן 76 שנים, רבנו חלה והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
תלמידיו פנו למושל המוסלמי בבקשה להביא את גופו הטהור והקדוש לקבורה במקום קברי אבותיו, אך המושל סירב ונתן להם לקבור את רבם סמוך לקבר יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, שנמצא בעבר השני של נהר החידקל, בצד המערבי.
במוצאי שבת קודש הגיעו כחמשת אלפים איש ותלמידיו הרבנים לחלוק לו כבוד, ללוותו אחר מיטתו ולקבור את רבם במקום שקבע המושל. החל מסע ההלוויה וההספדים.
לאחר זמן קצר התעוררה התנגדות מצד קבוצת פורעים מוסלמים, בטענה שמקום קברו של יהושע הכהן הגדול הוא שלהם ואין רשות לקבור שום יהודי בשטח זה. ואז החלו פרעות מצד הישמעאלים. יחד עם זאת, כל היהודים החלו להזדרז במסע ההלוויה, ויהודים בודדים הצליחו לטפס על החומה שהקיפה את בית הקברות, פתחו את שער הכניסה, וכך קברו את רבם בזריזות רבה.
לאחר זמן קצר גוי הפיץ עלילת שקר על היהודים שהכו את הישמעאלים. המושל ששמע זאת היה לצידם, וכך פרצה מהומה גדולה ונעצרו חלק מרבני הקהילה.
בעקבות כך רבני הקהילה היהודית בבגדאד שלחו מכתבים ברחבי העולם לרבני הקהילות ולשלטונות, להפסקת הפרעות מצד הישמעאלים.
10. "צדיקים במיתתן קרויים חיים"
הממשל הבריטי, יחד עם הסולטן הטורקי, החלו להורות על הפסקת הפרעות.
ולאחר חקירה מצד הסולטן הודח המושל בבגדאד.
המושל החדש הוציא צו האוסר להכות יהודים. יחד עם זאת, שחררו את הרבנים ממאסר והכול בא על מקומו בשלום.
על מנת לפייס את דעת המוסלמים, הורה הסולטן הטורקי להעביר את רבנו רבי עבדאללה סומך זצוק"ל למקום קבר אבותיו. עבור הקהילה היהודית זה היה צער גדול. חלפו 84 ימים מהסתלקותו, אך קרה נס גדול: פתחו את הקבר, ואז המושל, שהיה עם צבאו, וכל רבני הקהילה מצאו את רבם שלם בגופו ובבשרו, כפי שהונח בפטירתו. למרות שעברו ימים רבים, התכריכים היו נקיים, והיה קידוש השם גדול בפני המושל וכל הגויים.
מאותו מחזה שאירע עם רבנו עבדאללה סומך זצוק"ל, שהיה שלם בגופו, אחד המוסלמים התגייר והפך את שם משפחתו למשפחת סומך.
רבי עבדאללה סומך זצוק"ל הוא בעל הספר המפורסם "זבחי צדק" על שולחן ערוך, יורה דעה, וכן ספרים וכתבי יד נוספים שטרם נדפסו.
יהי רצון שנזכה לבניין בית מקדשנו במהרה.
ארז קדוסי.
