כדורגלן העבר חיים חג'ג': הורדתי את הראש, הרגשתי ריקנות

חיים חג'ג', אחד מכוכבי העבר של הכדורגל הישראלי, מספר סיפור אישי שמחבר בין הצלחה גדולה על המגרש לבין חיפוש אמיתי אחר משמעות בחיים.

בצעירותו עבר לשחק במכבי תל אביב. שם רשם רגעי שיא בקריירה - זכיות באליפות ובגביע, וגם תואר תגלית העונה. על פניו נדמה היה שהכול מושלם: קהל אוהד, תהילה, כסף והכרה ציבורית. אבל עמוק בפנים הוא הרגיש אחרת. משהו חסר. הנשמה שלו חיפשה מזון אחר, לא עוד שערים וניצחונות אלא משהו פנימי, רוחני.

המהפך הגיע דווקא ברגע קטן ויומיומי. לילה אחד, אחרי בילוי עם חברים, חזר הביתה לפנות בוקר. זה היה שבת בבוקר, והוא ישב ברכב עם חבריו, כשמול עיניו נגלה מחזה שלא יכול היה להוציא מהראש. אחד השכנים יצא מביתו, עטוף בטלית, ציצית מציצה מבגדיו, בדרכו לבית הכנסת. חיים, שישב ברכב, הוריד את הראש במבוכה. משהו בתמונה הזו נגע לו בלב. מצד אחד הוא חזר הרגע מבילוי ריקני, מצד שני הוא ראה מולו יהודי פשוט, הולך לתפילה בקדושה ובשמחה.

הרגע הזה לא נתן לו מנוחה. הוא הרגיש חלל פנימי, ריקנות שלא נעלמה. שבוע לאחר מכן, כשחבריו הזמינו אותו שוב לבלות, הוא אמר להם בפשטות: "אני לא מצטרף הפעם. החלטתי לשמור שבת". הם לא הבינו. שאלו למה, ניסו לשכנע. אבל חיים עמד על שלו: "זה לא קשור אליכם. הנשמה שלי מבקשת את זה. וזו הבחירה שלי".

אותה שבת הייתה עבורו נקודת מפנה. הוא שמר שבת בפעם הראשונה בחייו מתוך רצון אישי, לא מתוך אילוץ. ומאותו רגע, כמו שהוא עצמו מתאר, "נגמר הסיפור". לא עוד משחקי כדורגל בשבת, לא עוד בילויים שהותירו אותו בתחושת ריקנות. השבת הפכה להיות עוגן בחייו, מקור של שלווה ומשמעות.

חיים מספר כי ההחלטה הזו לא נולדה מתוך חישוב קר אלא מתוך קריאה פנימית. ההצלחה הספורטיבית לא הצליחה למלא את ליבו. דווקא כאשר ראה יהודי פשוט הולך לבית הכנסת בשבת בבוקר, הבין שיש כאן משהו עמוק יותר מהכול.

הוא זכה לטעום את טעמה של השבת האמיתית - מנוחה רוחנית, חיבור לקדושה, תחושת בית לנשמה. ומאז הוא לא מוותר עליה. כמו שהוא מתאר, השבת נתנה לו חיים חדשים, תחושה של יציבות ושלווה שלא הכיר בעולם הזוהר של הכדורגל.

הסיפור של חיים חג'ג' הוא תזכורת לכולנו. אפשר להגיע להישגים גדולים, לכבוש פסגות ולהיות בעיני הציבור אדם מצליח, ועדיין להרגיש מבפנים שחסר משהו. הנשמה היהודית לא מסתפקת בהצלחה חיצונית. היא מחפשת את החיבור לאמת, לקדושה, לבורא עולם.

ולפעמים די במראה אחד קטן - שכן עטוף בטלית ההולך לתפילה - כדי להצית את הניצוץ ולהחזיר יהודי שלם אל שורשיו.