מה עומד מאחורי מנהג כיסוי חלות השבת?

מי שמביט סביב שולחן השבת - ערוך, מואר וגדוש מטעמים - עשוי לשים לב לפרט אחד שולי לכאורה, אך טעון במשמעות: החלות, גאוות לבה של הסעודה, אינן מונחות חשופות. הן עטופות, מכוסות במפית נאה, ורק לאחר סיום הקידוש מסירים את הכיסוי. המנהג הזה, שנראה פשוט, נושא בחובו רובדים עמוקים במסורת ישראל, ובמהותו הוא ביטוי לשילוב שבין הלכה, זיכרון היסטורי ורגש כבוד לשבת המלכה.

קדימות הברכות - ולחם שממתין בשקט

על פי כללי ההלכה, כאשר מונחים על השולחן גם לחם וגם יין - מקדימים לברך על הלחם, שהוא משבעת המינים וכולל את עיקר הארוחה. אלא שבליל שבת ישנה חובה להקדים את ברכת היין - "בורא פרי הגפן" - במסגרת מצוות הקידוש. כדי למנוע מצב של "ביזוי" הלחם, שעומד גלוי בעוד מברכים על היין, תיקנו חכמים לכסות את החלות בזמן הקידוש. כך, לכאורה, הלחם כלל "אינו נוכח", ואין פגיעה בכבודו או בשיקולי הקדימה ההלכתיים. רק לאחר שהיין קיבל את מקומו - מסירים את הכיסוי ומברכים על החלות.

סעודה של כבוד - והכנה מדורגת

בימי חז"ל לא נערכה הסעודה על שולחן אחד מרכזי, אלא המאכלים הוגשו במגשים אישיים או קבוצתיים שהובאו בזה אחר זה. בשבת, היה המגש הראשון נכנס רק לאחר הקידוש, כסמל לכך שכל הארוחה מתקיימת לכבוד היום המקודש ורק אחרי הקידוש. כיום, כאשר השולחן ערוך מראש והחלות כבר מונחות עליו עם כניסת השבת - בא המנהג לכסותן, הכיסוי מאותת כי הסעודה טרם החלה, וכי החלות "ממתינות" בסבלנות לרגע שבו תתקדש השבת ותיפתח הסעודה בקידוש - ורק לאחר מכן ייחשפו וייברכו..

טל עליון וטל תחתון - זכר לנס המן

מעבר לטעמים ההלכתיים והסמליים, נושא הכיסוי גם זיכרון עתיק לימי המדבר. במשך ארבעים שנה, הוזן עם ישראל מן המן - מזון שמיימי שירד בכל בוקר, ובשישי כפולה ממנו. אותו מן, כך מתארת התורה, היה מונח בין שתי שכבות טל - טל מתחתיו וטל מעליו. לזכר אותה הנהגה ניסית, מניחים את החלות בין שני כיסויים: מפה תחתונה ומפית עליונה. גם המספר "שתי חלות" אינו מקרי - הוא משקף את הכפילות שהייתה במן בערב שבת, שנועדה להספיק גם למנוחת השבת, שבה לא ירדה פרנסה מן השמים.

כך נוצר מנהג שהוא הרבה מעבר ליופי אסתטי. כל שבת ושבת, בכניסתה, מזמנת לנו הזדמנות לגעת בשורשי העם: לדקדק בכבוד המצוות, לזכור את החסדים במדבר, ולהכניס את הסעודה מתוך הכרה שהיא חלק בלתי נפרד מקדושת היום.

הכיסוי מעל החלות - איננו מסתיר, אלא מגלה.