"רק שם תבין את כל מה שעשית כאן": הרב זמיר כהן על מה שמחכה לכל יהודי

הרבה מדברים על המוות, על הנשמה, על העולם הבא. אך מה קורה באמת ברגע שבו האדם עוזב את העולם החומרי ונכנס אל עולמה של הנשמה? האם מדובר בסיום, או שמא דווקא בתחילת גילוי שלא נחשף קודם לכן?

לדברי הרב זמיר כהן, זהו הרגע שבו מתגלית האמת. לא סוף הדרך, אלא תחילת ההתפרצות של כל מה שנבנה בחיים הגשמיים. הנשמה, שהיא עצם מהותו של האדם, משתחררת מן הלבוש הזמני שהוא הגוף, וחוזרת לעולמות העליונים.

ברגע זה, מסביר הרב, הנשמה נפתחת, מתרחבת, ומתמלאת בזוהר עצום. כל אותן מצוות שנעשו במשך ימי חייו של האדם - כל תפילין, כל תפילה, כל מעשה טוב שהאדם עשה - הטביעו בנשמה אור נצחי. אולם הגוף הגשמי חוסם את התחושה. אתה מניח תפילין, מרגיש אולי חיזוק רגעי, אבל לא את העוצמה האמיתית של הקשר הרוחני שנוצר.

כאשר הנשמה יוצאת מן הגוף, החסימה הזו נעלמת. ואז כל האורות שהיו חבויים בתוכה פורצים החוצה. היא מזדהרת, היא מתגלה, כפי מעשיה, כפי מה שבנתה לעצמה בעולם המעשה.

הרב מביא משל מרגש מעולם הטבע: אדם המטפח שיח ורדים, משקיע בו, מדשן, משקה, גוזם - אך במשך זמן רואה רק ניצן קטן, ירוק וסגור. הוא לא מבין מה יצא מכל ההשקעה. אך כאשר הוורד נפתח לפתע מול עיניו, הוא מגלה פרח מלא הוד, צבע וריח. באותו רגע הוא קולט שכל מה שעשה לא היה לחינם.

כך גם הנשמה. כל עוד היא בגוף, היא סגורה, נראית פשוטה. אך כאשר היא יוצאת - נחשף כל היופי שהשקעת בה. האור שלה פורח, הריחות הפנימיים שלה מתגלים, והאדם עומד משתאה מול האור העצמי שלו.

וזוהי משמעות דברי חז״ל: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". כאן אנו טועמים טיפה, שם אנחנו רואים את הפרח כולו.