איך חוויה אחת בבני ברק שינתה את חייו לנצח?

ישראל זה עתה השתחרר מהצבא. כעת הוא היה בדרך מתל אביב לרמת גן אחרי עוד יום עבודה מפרך. פקק תנועה כבד אילץ אותו לסטות מהמסלול הרגיל, והוא מצא את עצמו בלב בני ברק - בפעם הראשונה בחייו.
לפתע הוא נעשה רעב. הוא החנה את הרכב וחיפש מקום לאכול. בני ברק הייתה מאוד שונה ממה שהכיר.

הרחובות, הבניינים, האנשים. הוא שם לב שהוא היה היחיד שהלך בגילוי ראש. אחרי חיפושים, החליט להיכנס למקום שמבטיח תבשילים "כמו של אימא". בתפריט מצא מאכל שמעולם לא טעם: "צ'ולנט" עם חלה.
"אתה לקוח חדש?" שאל המוכר בחיוך. "עמדת נטילת הידיים היא מצד ימין".

ישראל עמד מבולבל. "מה זה נטילת ידיים?" הוא התיישב ליד יהודי שבדיוק הרים את ידיו ואמר בקול: "ברוך אתה ה'... המוציא לחם מן הארץ". ישראל הביט בו, ואז הביט מסביב. כולם עושים את אותו הדבר - נוטלים ידיים, מברכים על הנטילה, ואז מברכים על הלחם.

הוא פנה לאחד הסועדים ושאל: "סלח לי, מה צריך לעשות לפני שאוכלים לחם?" היהודי חייך, הוריד את המגבעת שלו, ושלף את כיפה שלו. הוא הניח אותה על ראשו של ישראל, והחזיר את המגבעת למקומה.
"קודם כול, הכיפה היא מתנה, בשבילך", הוא אמר. ובסבלנות של מורה טוב, הוא הוביל את ישראל לכיור, הסביר לו איך נוטלים ידיים ומברכים ואיך מברכים על הלחם.

"פעם ראשונה בחיים שלי שאני מברך על הלחם", אמר ישראל הנרגש. בסיום הארוחה, אותו יהודי דאג שישראל יעשה מים אחרונים ושיברך ברכת המזון. כשנפרדו, ישראל לחץ את ידו ואמר תודה מקרב הלב. החוויה הותירה רושם עמוק על ישראל, ולמחרת הוא החליט להגיע לעבודה עם הכיפה. "מה קרה, מישהו מת?" שאל אותו
אחד העובדים בדאגה. "לא, למה?" השיב ישראל.

"אז למה אתה עם כיפה?" שאל העובד. ישראל הרגיש נבוך והכניס את הכיפה לכיס במהירות. למחרת, חגגו לאחד העובדים במשרד יום הולדת והזמינו פיצה. הוא ראה את כולם אוכלים ללא ברכה, והרגיש שמשהו חסר לו.
הוא הוציא את הכיפה מהכיס, הניח אותה על ראשו, נטל ידיים ובירך "המוציא". כל העובדים הביטו בו בהלם. מאותו רגע, הוא לא הוריד את הכיפה מהראש.

זו הייתה רק ההתחלה. ישראל גילה עולם שלם שהוא לא ידע שקיים. עולם של תורה, של מצוות, של חיבור לדבר שגדול ממנו. עברו עשרים שנה מאז. ישראל הקים בית יהודי עם אישה כשרה, הוא יושב בבית המדרש עם מגבעת וחליפה, קובע עיתים לתורה. הכול התחיל מכיפה קטנה שיהודי נתן לו במתנה במסעדה בבני ברק. מי היה
מאמין?