חוף הגולף ושביל החלב: כשהשמיים והים נפגשים, מתגלה נוכחות הבורא

בלב הלילה במקום שומם ורחוק מרעש הערים בחוף גולף רגוע מצלם הגולש jriceastro מחזה שמותיר את הצופה חסר מילים. שמי הלילה נפתחים כמו פרוכת ושביל החלב חוצה את הרקיע מאופק ועד אופק. אבל לא רק השמיים מהפנטים. גם הקרקע שמתחת רצועת החול הבהירה עצים עירומים ויבשים שנפלו על קו החוף ושקט מהסוג שנשמע רק ליד מים.

זהו המקום שבין המקומות. כאן נגמרת היבשה ומתחיל הים. כאן השקט רם מהדממה. כאן בלב אזור החוף הדרומי של ארצות הברית פתאום נחשפת תמצית עמוקה שכל יהודי מזהה מקום של מעבר של גבול של חיבור בין חומר לרוח.

הים גבול שאין לעבור או סמל לעומק שלא נגמר

חז"ל מדברים רבות על הים. הגמרא במסכת ברכות מלמדת שעל ראיית הים הגדול יש לברך. מדוע כי הוא אינו נגמר. הוא נושא בקרבו סוד. וכך גם האדם כשהוא עומד מולו מרגיש פתאום כמה הוא קטן אך גם כמה הנשמה שלו רוצה לפרוץ מעבר לגבול.

הים לפי תורת הסוד נחשב למקום שממנו מתחיל הסתר. מה שנמצא תחת המים הוא סוד ומה שמעל גלוי. כמו הנשמה והגוף.

וכשמציבים מול זה את שמי הלילה עם שביל החלב העצום שנמתח מעל מקבלים את מה שספרי המוסר מכנים יראת הרוממות. לא פחד אלא התבטלות. הכרה בגודל. תחושת זכות.

החוף המקום שבו אדם מגלה מחדש את מקומו

אין צורך לעלות על הר גבוה או להעמיק למדבר. לפעמים דווקא החוף המקום שבו העולם נעצר מגלה לאדם מי הוא.
חז"ל אמרו שגדולה שיחה בין אדם לבוראו אפילו כשהוא עומד בשדה. ומה עם על שפת הים

חוף הגולף שבתמונה הוא עדות לכך שהעולם הגשמי עצמו כשהוא שקט פתוח ונקי יכול להפוך לבית כנסת פתוח.
שם מול קו המים אפשר לומר בלב שלם מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית.