אחרי שבע שנים של עבודה מסודרת, הוא פוטר. אבל כל זה הוביל אותו לחיפוש אמיתי

נתנאל עמד ליד השולחן שלו, אורז את החפצים האישיים שלו לקרטון קטן. שבע שנים עבד בחברה הזאת, ופתאום - פיטורים. "נתנאל, רק רגע", קרא אליו דניאל, חברו לעבודה. הוא התקרב עם שקית קטנה ביד וחיוך חם על הפנים. "דע לך שכל מה שקורה בעולמנו הוא תחת השגחה פרטית", אמר לו דניאל בעדינות.

"למרות שעכשיו זה מרגיש הכי מבאס בעולם, אין לי ספק שתמצא בעזרת ה' משרה הרבה יותר טובה". דניאל הושיט לו את השקית. "זו מתנה ממני - טלית קטן. אני יודע שאתה לא דתי, שאתה לא שם כיפה, אבל זה ממש כמו גופיה. את הציציות תכניס פנימה ואף אחד לא יראה. ציצית זוהי מצווה השקולה כנגד כל המצוות" נתנאל התרגש. לא מהמתנה עצמה, אלא מזה שחבר לעבודה חשב עליו ברגע כזה.

השניים נפרדו בחום ובידידות. בבית, נתנאל הביט על הטלית הקטן. מעולם לא שמר מצוות, אבל דבר אחד שכנע אותו - "זה כמו גופיה מתחת לחולצה", מה יש לו להפסיד? כמה ימים עברו. נתנאל הלך ברחוב כשלפתע חוטי הציציות יצאו מהמכנס.

גוי שעבר לידו עצר ושאל בסקרנות: "תגיד לי, יהודי, מה זה החוטים האלה? אני רואה שהרבה יהודים עם זה, אבל בדרך כלל עם כיפה על הראש או כובע". "החוטים? הם שומרים עלינו", אמר בתמימות. לגבי הכיפה - לא הייתה לו תשובה, הוא הרגיש נבוך. איך זה שהוא ללא כיפה? "אם גוי שואל אותי מה זה החוטים האלה ואין לי תשובה מסודרת, ואין לי כיפה - מה עושה אותי יהודי?" הוא החליט שהוא צריך לדעת יותר על מי הוא ומה הוא.

הכתובת הבאה הייתה בית הכנסת שליד ביתו. רב הקהילה קיבל אותו בשמחה גדולה וחיוך רחב. הוא הראה לו את מקור ההלכה - מהתורה, מהגמרא ומה"שולחן ערוך; הרב שילב גם את מאמרי הזוהר הקדוש ורבנו האר"י ז"ל. נתנאל יצא מבית הכנסת מלא התלהבות. כל המקורות והטעמים, הפשט והרמזים והסודות - הכול היה כל כך עשיר ומעמיק.

לא רק שיצא עם תשובה, הוא יצא עם אהבה אמיתית למצווה.

למחרת, הסקרנות והצימאון ללימוד התורה לא עזבו אותו. הוא חזר לרב, והחל ללמוד בכולל. מיום ליום, נתנאל התעלה יותר ויותר בלימוד התורה. עם הזמן זכה להתחתן, להקים בית של תורה - ומצא פרנסה בתור שוחט! במסלול חיי האדם עוברים הרפתקאות שונות, ועלינו לדעת מתוך אמונה תמימה שכל מה שקורה הוא רק לטובה. מי היה מאמין שמתנת פיטורים קטנה תוביל לחיים חדשים לגמרי?