הלקח מהקוף והאריה, והוא מלמד אותנו דבר אחד על כפיות טובה

אדם אחד הלך ביער, איבד את דרכו וחיפש איך לצאת. לפתע פנה אליו קוף ואמר: "אתה צריך עזרה? אני מוכן לעזור בשמחה". הם הלכו יחד, והקוף העיר בדרך: "אתה יודע? אומרים שיש דמיון בינינו - אדם וקוף - אנחנו די דומים".

פתאום קפץ עליהם אריה מאיים. הקוף, באינסטינקט מהיר, תפס את האדם, טיפס איתו על עץ והציל את חייו. הם נשארו שם שעות, והקוף הציע: "בוא נישען על הענף ונחכה. בלילה האריה ילך, ובבוקר נמשיך". הקוף כמעט נרדם, אבל אז עלה לאדם רעיון - לדחוף את הקוף למטה, שהאריה יטרוף אותו והוא ינצל. הוא תפס את רגל הקוף, אך הקוף, בתגובה חדה, אחז בענף בזנבו, הביט בו ולא אמר מילה.

בבוקר ירדו השניים מהעץ והמשיכו לעבר היציאה מהיער. האדם ניסה להתנצל: "אל תדון אותי, לא הייתי במיטבי". הקוף השיב: "עזוב, רק בקשה אחת - תפסיק לומר שיש בינינו קשר. אני ואתה לא דומים".

מכאן עבר הרב יואב בן חיים ללקח מהתורה: דווקא כשהאדם חי בשפע, בונה בתים ומתעשר - שם מתגנבת סכנת הכפיות טובה. במקום לזכור שהקב"ה הוא זה שנתן את הברכה, אדם עלול לחשוב שזה בזכותו בלבד, ולדחוק את בורא עולם הצידה.

הרב הזכיר שגם כשיש לנו פרנסה, זמן, כוחות ואיברים - עלינו לשאול את עצמנו אם אנחנו משתמשים בהם לכבוד ה' או חלילה מזניחים ודוחקים אותו הצידה. המסר ברור: לא להיות כפויי טובה, אלא לנצל את כל מה שקיבלנו - הכישרונות, המשאבים והזמן - כדי להודות לבורא ולעשות טוב.