אביו של הרבי מלובביץ': כ' אב - יום פטירת רבי לוי יצחק שניאורסון

רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, רבה של יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק) ואביו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, נולד ביום ח"י ניסן ה'תרל"ח (1878) בעיירה פודוברנקה שבמזרח אירופה, למשפחה מצאצאי בעל ה"צמח צדק". כבר בילדותו ניכרו בו גאונות נדירה וזַכּות שכל יוצאת דופן, וכבר בצעירותו הוסמך להוראה על ידי גדולי הדור, בהם הגאון רבי חיים מבריסק והגאון רבי אליהו חיים מייזל.

בשנת ה'תרס"ט (1909) נתמנה לרבה של יקטרינוסלב, שם הנהיג את קהילתו בעוז ובמסירות נפש - בשילוב נדיר של ענווה, רוך הלב ומאידך תקיפות בלתי מתפשרת בשמירת התורה והמצוות. גם בימי המשטר הסובייטי, עת נאסרה כל פעילות דתית, המשיך רבי לוי יצחק לערוך חופות, בריתות ותפילות במחתרת, וסיכן את חייו למען שמירת גחלת היהדות.

בליל ט' בניסן ה'תרצ"ט (1939) נאסר על ידי שלטונות הנ.ק.וו.ד והוגלה לעיירה המרוחקת צ'אילי שבקזחסטאן - מקום קודר ומבודד, שורץ ביצות ויתושים נושאי מחלות. גם שם לא הרפה מתורתו ומפעילותו הרוחנית, כשסביבו מתאספים יהודים לקבל חיזוק ועידוד.

לאחר חמש שנות גלות קשות הועבר לעיר אלמא-אטא, בירת קזחסטאן, שם התאספו סביבו פליטים יהודים, והוא היה להם מקור חום רוחני ונחמה. אולם הייסורים והמחסור, בצירוף מחלה קשה, הכריעו את גופו. ביום כ' מנחם אב ה'תש"ד (1944) הסתלק רבי לוי יצחק אל בית עולמו, והוא בן 66 שנה. מקום פטירתו ומנוחתו הוא בעיר אלמא-אטא שבקזחסטאן, שעלתה מאז על מפת מסעות החסידים כמקום עלייה לרגל ביום היארצייט.

זכרו נשאר חקוק לא רק בספריו - בהם ליקוטי לוי יצחק על התניא והזוהר ותורת לוי יצחק על הש"ס - אלא גם בנשמות הרבות שהחיה וחיזק בשנות האופל של השלטון הקומוניסטי. דמותו היא סמל למסירות נפש של רב בישראל, הנאמן לתורתו בכל מצב.