נפטר בדרכו חזרה לארץ: בשבת תתקיים הילולת הצדיק רבי עמרם בן דיוואן

יש צדיקים בעם ישראל שלא מחפשים פרסום, לא זקוקים לשלטים או כותרות. הם שקטים, נסתרים, ומעשים שלהם מדברים חזק יותר מכל נאום. אחד מהם היה המקובל האדיר, ענק שבענקים, רבי עמרם בן דיוואן זצ"ל, שפעל בצניעות מופלאה בעיר חברון.

יום אחד ניגשו אליו רבני היישוב. “רבי עמרם, אנחנו בצרה,” אמרו לו, “המצב קשה, היישוב ענִי, אין פרנסה. מישהו צריך לצאת לחו”ל ולגייס כספים.” הרב, שגדולתו בקבלה לא גרעה במאומה מפשטותו, הסכים. לא בשביל כבוד, אלא בשביל השליחות.
אמרו לו: “סע לפאס שבמרוקו, שם תוכל לאסוף צדקה מכובדת.” הרב נטל את גלימתו - לא סתם בגד אלא גלימה של קדושה, לבוש מיוחד של תלמידי חכמים - ויצא לדרך.

כשהגיע לפאס, רעשה העיר. רבנים, עשירים, פשוטי עם - כולם באו לקבל את פניו של הצדיק. כיבדו אותו כראוי לגדול הדור. הרב נשא דרשות, חיזק את הציבור, והאיר פנים לכל אדם.
אבל אז, כשכבר התוכנית התחילה להתממש, ניגש אליו יהודי פשוט. “כבוד הרב,” אמר בענווה, “יש לי בנות ואין לי כסף. תעזור לי.” הרב לא היה לו כסף לתת. מה עשה? הוריד את גלימתו מעליו, ונתן לו.
“זו לא גלימה רגילה,” אמר, “זה בגד של קדושה. חולה שיתעטף בה - יבריא. כאבי שיניים, גב, עיניים - הכול נעלם. זו הברכה שלי אליך.”
העני קיבל את הגלימה בשמחה, וחזר לעירו. לא עבר זמן רב והניסים התחילו. אנשים חולים עטפו את עצמם בגלימה - והבריאו. הבשורה התפשטה. הפלא של הצדיק עשה גלים.

ובינתיים, רבי עמרם? נשאר בלי גלימה. רק חולצה פשוטה לגופו. כשהגיע לבית הכנסת בפאס, שאלו אותו בתדהמה: “כבוד הרב, איפה הגלימה שלך?”
והרב ענה בשקט: “זו הגלימה שלי. זו ששלחתי עם העני. ככה אומר האר”י הקדוש: הגלימה של האדם - זו סך כל המצוות והחסדים שהוא עשה. ומה שעשיתי בשבילו - זו הגלימה האמיתית.”

וכך נשאר הצדיק ללא מעיל, אך עטוף במעשים שמלווים אותו לעד. כי כך זה עם גדולי ישראל. הם לא שואלים מה הם יקבלו - הם שואלים מה הם יכולים לתת.

הרב הרצל חודר, שסיפר את הסיפור הזה בדמעות של התרגשות, סיים במילים שמסכמות את הכל: “זה גדולי הדור. הם לא מחפשים שום דבר לעצמם. רק איך לעזור לשני. וזו הגדולה האמיתית.”

אולם דרכו של הצדיק לא הסתיימה כפי שקיווה. בערב שבת, ט"ו באב ה'תקמ"ב, בשובו מהשליחות למרוקו, השיב את נשמתו הטהורה לבוראה - ונקבר בכפר אסז'ן הסמוך לעיר וזאן. מאז ועד היום, מקום מנוחתו הפך לאתר קדוש של עלייה לרגל, אליו נוהרים עשרות אלפי יהודים מדי שנה - מבקשי ישועה, חסידים, מאמינים ופשוטי עם. סביב ציונו מתקיימת הילולה מסורתית, מלאה בתחינה, דבקות ואור הצדיק שממשיך להאיר גם אחרי פטירתו.

יהי רצון שזכותו של רבי עמרם בן דיוואן תעמוד לכולנו, ונזכה לראות בגלוי - ישועה, ברכה ורחמים. אמן.