"אתה יותר ממה שאתה חושב": הילד שכולם ויתרו עליו, עד שקראו לו "רבי"

הגמרא בבבא מציעא מספרת שרבי יהודה הנשיא הגיע לשכונתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, ושאל את אנשי המקום האם נותר בן לאותו צדיק - רבי אלעזר. אמרו לו כי יש לו בן שעומד בראש אנשים שפלים ופחותים, העוסקים בדברי הבל כל היום.

הביא רבי יהודה הנשיא את בנו הצעיר של רבי אלעזר ברבי שמעון לבית המדרש, הכריז עליו כי הוא רבי ומורה הוראה, וכמובן - שם עליו מי שיפקח עליו וישגיח וילמד שהוא אכן ילמד כראוי. מי שהיה הרב שלו, שהיה שומר עליו, היה רבי שמעון בן איסי.

כאשר הנער, שלא הורגל לאווירה רצינית של בית המדרש, התלונן שהוא רוצה לחזור להרגלים השטחיים שלו - אמר לו רבי שמעון בן איסי: הכתירו אותך לחכם ומורה הוראה, נתנו עליך בגד רבני - קוראים לך "רבי", ואתה רוצה לחזור להבלים שלך? אתה אדם גדול! הוא טיפח אצלו את הזהות שהוא אדם גדול...

ככל שהוא גדל, הוא חזר לבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא כמורה הוראה וצדיק גמור. קרא רבי יהודה הנשיא על רבי שמעון בן איסי ועל שיטת חינוכו את הפסוק (משלי י"א, ל'): "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם."

תורת הנפש התורנית שמה דגש עצום על הזהות של האדם - שהאדם מאמין למה שחושבים עליו, ואם חושבים שהוא חיובי - כך הוא רואה את עצמו. האדם נבנה מהשם שקוראים לו, מהלבוש שהוא לובש, ומהאופן שבו מתייחסים אליו.

מה התרחש בנפש של הילד כשקראו לו רבי?

זו לא הייתה מניפולציה חיצונית, אלא שדר עומק לתודעה: אתה יותר ממה שאתה חושב. אתה יותר ממה שאתה מכיר את עצמך. אנחנו, המבוגרים, רואים בך מה שאתה עדיין לא רואה בעצמך. ומי צדק? המבוגר שראה. איזהו חכם - הרואה את הנולד. הראיה של רבי יהודה הנשיא יצרה את הנולד...

לילד יש זהות מתפתחת. הוא עדיין לא יודע מיהו. וכאשר בא אדם סמכותי, אוהב ומאמין - ואומר לו "אתה רבי", "אתה מתמיד", "אתה צדיק" - אז הילד מאמץ את זהותו מהשיקוף שהוא מקבל.

הילד עבר חוויה של הפנמת התפקיד: הוא מקבל תפקיד ומתחיל להתנהג בהתאם לו, גם אם בתחילה הוא מרגיש שזה "משחק". אבל עם הזמן - המשחק בונה מציאות. כשאדם לובש בגדי רב - גם מוחו מתחיל לחשוב מחשבות של רב. כשאומרים לו שהוא "מתמיד" - הוא יושב ללמוד כדי לא לאכזב את זהותו החדשה.

מהי משמעות הלבוש שהלבישו אותו? הלבוש אינו רק בגד - הוא ייצוג חיצוני של זהות פנימית. מה שהאדם לובש - הוא חלק מה'אני' של האדם, חלק ממי שהוא בעיני עצמו ובעיני אחרים. כאשר הילד הולבש בבגדי כבוד, כשקראו לו "רבי", כשנתנו לו תפקיד - הוא קיבל תודעה חדשה.

וזה עובד בדיוק כמו שלוחצים על כפתור במעמקי נפשו: הכפתור של הכוחות הגנוזים. לוחצים - התמדה, נחישות וזמן - והכוחות מתגלים!

הדבר נכון גם במובן ההפוך: כשאומרים לילד "עצלן", "עושה בעיות", "לא יצא ממך כלום" - זה יוצר לבוש של שפלות נפש. והוא יתאמץ להצדיק את הלבוש הזה...

העבודה היא לבנות זהות - לא לתקן טעויות.
במקום לשאול "איך משנים את הילד?" - נשאל: איזה לבוש אני מלביש לו? איזה שם אני נותן לו? איזו תודעה אני מזרים לו?

מה שעשה רבי שמעון בן איסי - לא "לתקן" את הילד, אלא לספר לו מי הוא באמת! הם לא נלחמו ברע - הם הצמיחו את הטוב. הם לא התווכחו עם המעשה - הם שינו את הזהות.

כשהאדם מבין שמאמינים בו - הוא מתחיל להתנהג בהתאם. כשנותנים לו שם גדול - הוא מחפש להצדיק אותו. וכשמלבישים אותו בלבוש של קדושה - הכוחות שבקרבו מתעוררים לחיים.