
נפלאות הבריאה

רבים מתושבי מרכז הארץ הבחינו בשעות בין הערביים של השבוע האחרון בתופעה נדירה יחסית: שמיים שנצבעו בגוונים ורודים-אדמדמים, עזים במיוחד, שכיסו את קו הרקיע והאירו את השכונות, הבניינים והעצים באור שונה.
הרשתות החברתיות התמלאו בתיעודים - אך חלק מהתגובות לא הסתפקו ביופי בלבד, אלא ביקשו להבין: מה עומד מאחורי המחזה הזה?
ובכן, ההסבר המדעי כבר ניתן: מדובר בתוצאה של שכבת עננות גבוהה במיוחד, בגובה של כ־17 קילומטרים מעל פני הקרקע - שאריות של לחות עליונה, ששרדו לאחר חזית חמה שחלפה. קרני השמש, בשעת שקיעה מדויקת, פוגעות בזווית מסוימת בעננים - ויוצרות מראה דרמטי במיוחד.
אך במבט תורני, יש כאן רובד נוסף. לא מקרה הוא ששעת השקיעה זכתה למעמד מיוחד בהלכה ובמדרש - זמן של מעבר, של פתח ליום חדש, של דין ורחמים השזורים יחד.
הרב יהודה לייב אשלג זצ"ל, בעל ה"סולם", כותב באחד ממאמריו כי "שקיעה היא רמז להיעלמות האור העליון - אך היא גם הרגע שבו נולדת התקווה לאור חדש".
וכך, דווקא באמצע הקיץ, בימים של חום, עומס, ומירוץ בלתי נגמר - מזמנת לנו הבריאה רגע של עצירה. "הרגעים הללו", אומר הרב שלמה בלוי מירושלים, "הם קריאה לאדם להרים עיניים. גם כשהעולם נעשה כהה - השמים זורחים בגוון חדש, מפתיע, מרומם. זו ההשגחה האלוקית שמזכירה לנו: יש סדר, יש יופי, ויש מי שמנהל את הכול".
על פי הקבלה, שעת השקיעה נחשבת כעת רצון - זמן המוכן לתפילה שקטה, לחשבון נפש עדין, או פשוט להודיה.
האם השקיעה הזו הייתה רק שילוב מקרי של עננים ושמש? אולי. אך גם אם כן - מי מנהל את המקרה?
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו