סוד ה"כעס האלוקי": הרב מרדכי דיין חושף את אחד המושגים המבהילים בתורה

מושג הכעס האלוקי - אחד המושגים הקשים לעיכול מבחינה תיאולוגית - נושא בקרבו סוד עמוק על הנהגת הבורא בעולם. על פי דבריו של הרב מרדכי דיין, אין להבין את כעסו של הקדוש ברוך הוא במונחים אנושיים. "הקדוש ברוך הוא לא חווה רגשות כמו שנאה, תחרות או זעם - כל אלה אינם שייכים כלפיו", הוא מדגיש.

עם זאת, חז"ל מלמדים אותנו שיש "שעה של כעס" בכל יום - רגע שבו הנהגת העולם משתנה ממידת הרחמים למידת הדין. "כשאומרים שה' 'כועס', הכוונה היא להנהגה של דין - הנהגה נוקשה יותר, שבה אין התחשבות פרטנית אלא מערכתית", מסביר הרב דיין.

היחיד שידע לאתר את אותו רגע מדויק היה בלעם הרשע. בגמרא נאמר כי בלעם ידע את "דעת עליון" - ידע לזהות את אותה שעת כעס שמתרחשת מדי יום. בזכות ידיעה זו שכר אותו בלק מלך מואב, בתקווה שיקלל את עם ישראל דווקא באותו רגע של כעס. מילה אחת מספיקה: "כַּלֶּה". אלא שהקדוש ברוך הוא - ברחמיו - עיכב את כעסו, וכל אותם ימים שבהם ניסה בלעם לקלל, לא התעורר רגע הדין.

הנביא מיכה מתאר זאת בבירור: "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור... למען דעת צדקות ה'" - זוהי צדקת ה': דווקא ברגע שבו העם היה נתון בסכנה רוחנית ופיזית, השעה הקשה ביותר - הקדוש ברוך הוא מנע את הדין.

ומהו אותו רגע יומיומי שבו ה' "כועס"? הגמרא מפרטת: זהו הזמן שבו השמש זורחת, ומלכי מזרח ומערב - עובדי עבודה זרה - כורעים לה ברך ומשתחווים לה. באותו זמן מתעוררת הנהגת הדין, משום שהם עובדים את החמה - מעשה ידיהם - ולא את מי שברא את החמה עצמה.

אך כאן עולה שאלה קשה: מדוע דווקא עם ישראל, שמאמין ובוטח בבורא עולם, עלול להיפגע באותו רגע של כעס כלפי עובדי אלילים?

הרב דיין מסביר: "אומנם המשחית - כשניתנת לו רשות - אינו מבחין בין צדיק לרשע, כפי שראינו במכת בכורות, ולכן נדרש הדם על המשקוף. אבל גם אז, הקדוש ברוך הוא הכריז: 'אני ולא מלאך', כלומר - הוא עצמו עבר והכה, מתוך פיקוח והשגחה."

עם זאת, האחריות אינה מתבטלת. "עם ישראל נושא על גבו תפקיד עולמי - להפיץ את שם ה' בכל העולם. כשמלכי מזרח ומערב עובדים את החמה - זו לא רק בעיה שלהם, אלא גם תמרור אזהרה לעם ישראל, שלא מילא את ייעודו."

בימי קדם הייתה העבודה הזרה נחלת רוב האנושות. כיום, הודות למסר שהנחיל עם ישראל לדורות, מרבית אומות העולם מאמינות באל אחד - גם אם באופנים שונים. "הנצרות והאיסלאם - חרף הסתייגויות עמוקות - אינן עבודות אלילים מוחלטות, והן מציינות את קיומו של בורא אחד", אומר הרב.

ומכאן המסקנה: לא רק שאין הפקרות בעולם - אלא יש גם אחריות. כשיש חטאים בעמים, עם ישראל - "ממלכת כהנים וגוי קדוש" - נדרש לבדוק את חלקו ולהוביל לתיקון.