מפחדים מעכבישים? המוח שלכם אולי מרמה אתכם - והם נראים לכם הרבה יותר גדולים

מה שאנחנו רואים - אולי אינו בהכרח מה שיש. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Cognition and Emotion, מעלה ממצאים מסקרנים על הקשר שבין רגש לפסיכולוגיה של תפיסה חזותית. החוקרים גילו כי אנשים הסובלים מפוביה מעכבישים נוטים להפריז בהערכת גודלם, לעומת מומחים לעכבישים - שאמנם מגלים עניין רגשי כלפי היצור המרתיע, אך שומרים על דיוק בתפיסת הממדים שלו.

לדברי יהל דרור בן־ברוך, דוקטורנטית מאוניברסיטת חיפה ואחת ממובילות המחקר, "פחד רגשי משנה לא רק את התחושה שלנו - אלא ממש את מה שאנחנו תופסים בעיניים. כשאדם מפוחד - העולם הופך מעוות, גם בגודלו".

פחד כמנגנון הישרדות - או כהטיה קוגניטיבית?

הקשר בין רגשות עזים לבין תפיסה מעוותת מוכר היטב בספרות הפסיכולוגית, אולם המחקר החדש מציע תובנות מדויקות יותר. בעבר כבר דווח כי אנשים עם חרדות מסוימות (כמו פחד מגבהים או פוביה מחיות) נוטים להעריך גירויים מאיימים כגדולים או קרובים יותר מכפי שהם באמת - פרשנות שמיוחסת למנגנוני הישרדות אבולוציוניים.

אלא שבמחקר הנוכחי, שנערך בידי דרור בן־ברוך יחד עם פרופ' נגה כהן וד"ר יורם צביק מאוניברסיטת חיפה, נבחן גם ההיבט ההפוך: האם מומחיות - שמעוררת עניין אך לא פחד - עלולה אף היא לגרום להטיות דומות? או שמא מדובר במנגנון שמחדד דווקא את הדיוק?

שלוש קבוצות, שלוש תפיסות עולם

המחקר כלל 169 משתתפים בגילאי 18 עד 70, שחולקו לשלוש קבוצות: בעלי פחד מובהק מעכבישים, מומחים בתחום (סטודנטים למדעי החיים בעלי הכשרה רלוונטית), וקבוצת ביקורת - אנשים ללא פחד או מומחיות. כל משתתף צפה בתמונות של עכבישים, צרעות ופרפרים, והתבקש להעריך את גודלו של כל חרק יחסית לזבוב, ששימש כעוגן להשוואה. בפועל, הפרפרים היו הגדולים ביותר, ואילו הצרעות - הקטנות ביותר.

במקביל נמדדו דירוגי הנעימות שכל משתתף שייך לכל תמונה - כדי להבין האם הפחד או תחושת האיום תורמים להטיית הגודל.

מה באמת ראו?

תוצאות המחקר הצביעו על פערים משמעותיים: אנשים שפחדו מעכבישים ראו אותם כגדולים במיוחד - לעיתים אפילו גדולים מהפרפרים, למרות שבפועל הם היו קטנים יותר. בקבוצת הביקורת נרשמה נטייה דומה - אם כי מתונה יותר. לעומתם, המומחים היו המדויקים ביותר בהערכותיהם, והבחינו נכון בין ממדי החרקים.

גם בתפיסת הנעימות בלטו ההבדלים: בעוד שבעלי הפוביה דיווחו על תחושת דחייה חריפה כלפי העכבישים, המומחים הפגינו יחס נייטרלי ואף חיובי כלפי כלל החרקים. הצרעות - למרות הפוטנציאל המאיים שבהן - לא נתפסו כגדולות, דבר שמרמז כי עיוות התפיסה נובע פחות מתחושת איום כללית, ויותר מפחד ממוקד ורגש אישי כלפי מושא מסוים.

מסקנה: שילוב בין רגש לרלוונטיות

לדברי החוקרים, הממצאים מדגישים את האופן שבו שילוב בין רגש אישי לרלוונטיות גבוהה משפיע על עיוותי תפיסה. מומחיות - כך נראה - אינה גורמת בהכרח להטיות, אלא להפך: היא עשויה לאזן את המבט ולהוביל לדיוק מוגבר.

"השאלה אינה רק מה אנחנו רואים, אלא גם איך אנחנו מרגישים כשאנחנו רואים", סיכמה דרור בן־ברוך. "הרגש חודר לעיניים - ומשנה את המציאות".