"אם אבא אומר - אני סומכת עליו": שיעור באמונה מפרשת חוקת

לפני שנים הגיעה קבוצה של תיירים לטיול בלב אפריקה. בין שתי ערים תלויות מצוק, משקיף על עמק עמוק ומסוכן, עמד מקומי אפריקאי ואמר: "חבר'ה, אם אני מותח חבל בין הערים והולך עליו מקצה לקצה - כל אחד מכם נותן לי דולר?" הם הסכימו. הוא עבר. כולם מחאו כפיים.

הוא חייך ואמר: "עכשיו, עם אופניים. אבל זה כבר חמשה דולר." הם שמו. והוא עבר.

ואז - האתגר הגדול באמת. "האם מישהו מוכן לעלות איתי על הכתפיים, כשאני על האופניים - מעל התהום?" כולם שתקו. חוץ מילדה אחת קטנה שקמה ואמרה בשקט: "אני מוכנה." הוא העלה אותה על כתפיו, טיפס על האופניים, ועבר. הקהל ההמום הריע בהתלהבות.

בסוף ניגשו אל הילדה ושאלו: "איך עשית את זה? איך לא פחדת?" היא חייכה ואמרה: "מה הבעיה? זה אבא שלי. ואם אבא אומר שאין מה לפחד - אני סומכת עליו."

אז מה הקשר בין זה לבין פרשת חוקת? התורה מלמדת אותנו פעמים רבות: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" - אתה צריך להבין, לדעת, לחקור. האמונה נולדת מתוך השכל. לומדים, שואלים, מקשים - ואז מקיימים.

אבל פרשת חוקת באה ואומרת משהו אחר לגמרי: "חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ." יש מצוות - כמו פרה אדומה - שפשוט אי אפשר להבין. זורקים אפר על אדם טמא - הוא נהיה טהור. אבל על אדם טהור? הוא נטמא. למה? אין למה. ככה הקב"ה ציווה.

גם שלמה המלך, החכם מכל אדם, ניסה להבין - ולא הצליח. "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה - וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי."

אבל למה נותנים לנו מצוות שלא נוכל להבין? אולי, כי אנחנו לא אלוקים. ויש פער בינינו לבינו. ולפעמים - צריך פשוט לקיים גם כשלא מבינים.

"וידעת היום - והשבות אל לבבך". התחלנו בשכל, סיימנו באמונה. גם אם הדרך לא ברורה, אם אבא אומר - הוא יודע מה הוא אומר. אנחנו רק צריכים לזכור שהוא אבא.

ולפעמים, כמו אותה ילדה באפריקה, צריך לקום, לטפס על הכתפיים של האמונה, ולסמוך בעיניים עצומות - לא כי אין לנו שכל, אלא כי אנחנו יודעים מי מוליך אותנו.

שבת שלום מאבא שבשמיים.