"כגודל הציפייה, גודל האכזבה": הרב אייל אונגר מסביר למה כן צריך לצפות

"אם אין ציפיות - אין אכזבות", אמרו חכמים.
אבל אם נעמיק רגע, נבין: אם אין ציפיות - אין גם חיים.

הציפייה היא הדלק של הנשמה. היא התקווה, המשמעות, השאיפה להגיע למקום טוב יותר. כמו שהאדם זורע בשדה - לא כי מובטח לו יבול, אלא כי יש לו תקווה. הוא מצפה. זו התנועה שמניעה אותנו קדימה.

נכון, ציפייה נושאת איתה סיכון - אכזבה.
נכון, מדי פעם נצטרך לשלם את המחיר.
אבל כדאי ונכון לשלם את המחיר הזה.

כי מה האלטרנטיבה? חיים בלי התקדמות. בלי שאיפות.
ואז לא רק שאין אכזבות - גם אין התרגשות, אין ניצחונות, אין חיים.

הציניות שאומרת "עזוב, אין סיכוי", "הכל בלוף", "מי בכלל מצליח" - לא מגנה עלינו. היא עוצרת אותנו.
והגישה הזו, שמגחכת על כל הצלחה אפשרית, היא בדיוק מה שמונע מאיתנו את הפריצה.

הרב אונגר מסביר: לומר "כן, אפשר להצליח", זה לא נאיביות - זו אמונה.
אמונה שיש דרך, גם אם יש מהמורות.
אמונה שהנפילה היא לא הסוף - "שבע יפול צדיק וקם".
יש אכזבות, אבל יש גם קימה. התקדמות. שדרוג. צמיחה.

אז נכון - יש מחיר לציפיות.
אבל יש רווח גדול יותר:
הגשמה. תקווה. חיים שיש בהם תנועה.

ובשורה התחתונה?
יש יותר התגשמויות של ציפיות - מאשר אכזבות מהן.