לא כמו שהוא נראה: כל האמת על הברד שאתם שותים בקיץ

ימי הקיץ הלוהטים מזמנים לנו הזדמנויות רבות לעצור ולהתרענן, ואולי הפעם כדאי להתרענן לא רק גופנית, אלא גם נפשית ורוחנית, עם אחד מהמשקאות המרעננים והלאומיים - ה"ברד".

חשבתם פעם איך הברד אינו קופא לגמרי, וכיצד הוא מצליח לשמור כל הזמן על מצב של כמעט קפוא?

רבים מאיתנו תולים זאת ב"חילזון" שיש במרכז המכונה, המסתובב ללא ההפסקה. אך הדבר אינו מדויק. תנועת הסיבוב בהחלט מסייעת בתהליך, אך לא היא שמונעת מהמשקה המנצנץ מלקפוא.

הסיבה העיקרית שבגינה הברד אינו קופא היא האלכוהול המעורב בתוך המשקה. טבע האלכוהול הוא שככל שהוא מרוכז יותר, הוא אינו קופא. את הכוהל מפיקים מתמיסה מימית חמה של סוכר, שעוברת תסיסה באמצעות שמרים.

יצרני סירופ הברד מנצלים את תכונת הסוכר עד תומה. בכוס ברד יש כתשע כפיות סוכר, והם הגורם הישיר המשפיע על כך שהמשקה לא יקפא לגמרי.

אך זה לא מספיק: כדי שהסוכר לא ישקע בתחתית המשקה והוא יאבד את הריכוז הנכון, חייבים לבצע "קשירה" כימית בין הסוכר למים.

הקשירה הזו נעשית באמצעות הוספת חומרים מתחלבים שמחברים בין שני הפכים, כמו מים ושמן. כדי שאלו יתפזרו בשווה בתוך המשקה, חייבים להוסיף למשקה גם גליצרין שגורם למשקה להיות "כלי קיבול" לאבקת החומרים המתחלבים ולשאר צבעי מאכל ותמציות הטעם.

כך בסוף ההליך נקשרו כל התוספים, והתבצעה "נעילה" אפילו גם למים ולחמצן. לכן המוצר לא ישתנה ולא יתקלקל, והתוצאה של משקה סמיך, טעים ובעל מראה טבעי תישמר לאורך ימים.

בעבר היה מקובל להפיק את החומרים האלו משומנים מהחי, אך בשנים האחרונות גם שמן דקלים ושמן קוקוס צברו תאוצה. עם זאת, עדיין יש בשוק הרבה חומרים המופקים משומנים מהחי, משום שהם זולים בהרבה.

אבל גם אם ניתן להשיג חומרים צמחיים, עדיין אנחנו בבעיה קשה. בתעשיית הייצור יש מפעל רק לגליצרין, מפעל רק לחומצות, ומפעל רק לחומרים מתחלבים. כל מפעל מייצר כמה סוגי גליצרין באותם כלים. החביות שבהן מאוחסן הנוזל משמשות בכל פעם למשהו אחר, מערכות הקיטור מחוברות - ובקיצור גם מוצר צמחי יכול להיות אסור.

לכן, על אף שהברד נראה כמשקה פשוט ותמים, הרי שבחינה מעמיקה חושפת סוגיות כשרות מורכבות הדורשות השגחה צמודה וידע מקצועי.