תסמינים בלי מחלה: הרופאים מתריעים על תופעה חדשה בקרב ילדים

דווקא כשבתי הספר שוקקים בטקסים ומסיבות סיום, ומערכת החינוך מתקרבת לסיום שנה - מרפאות הקהילה מתמודדות עם גל הולך וגובר של ילדים המתלוננים על תסמינים גופניים שונים: כאבי בטן, כאבי ראש, סחרחורות, בעיות שינה ואף שלשולים. אלא שבבדיקות חוזרות, לא מתגלה לרוב כל ממצא רפואי ברור.

המשותף לרבים מהפונים - כך עולה מעדויות הרופאים - הוא רקע נפשי עמוק של חרדה, סטרס מתמשך ותחושת איום - שמלווים את הציבור הישראלי מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, ומקבלים חיזוק נוסף בעקבות המתיחות הביטחונית מול איראן.

כשהנפש מאותתת מהבטן

ד"ר שמואל גור, מנהל מרכז בריאות הילד של כללית בכפר סבא, מתאר תמונה חריגה: "במקום תקופה רגועה של סיום שנת לימודים - אנחנו רואים עלייה חדה בפניות של ילדים שמתלוננים על תסמינים, אבל בלי סיבה רפואית ברורה. יש כאבים, יש מצוקה, אבל אין ממצאים בבדיקות. מה שכן יש - זו הצטברות של מתח נפשי שלא מוצא את דרכו החוצה".

לדבריו, הצוותים הרפואיים נדרשים כעת לא רק לאבחן ולבדוק, אלא גם להבין את ההקשרים הרגשיים - ולפעמים פשוט להקשיב. "אנחנו לא פסיכולוגים, אבל כשיש קשר טוב עם המטופל - אפשר להבין יותר לעומק מה קורה אצלו באמת".

החרדה לא שוככת - היא משנה צורה

גם ד"ר חנאן נמוז, מנהלת רפואת הילדים במחוז ירושלים בכללית, מאשרת את המגמה. "מאז תחילת הלחימה באוקטובר, אנו עדים לעלייה ניכרת בפניות של ילדים ונוער. הפחד מהאזעקות, החשש לחיי ההורים - ובעיקר אי-הוודאות - כל אלה הופכים ללחץ פנימי. אצל חלקם זה מתבטא בדיכאון וקשיי שינה, אצל אחרים - בתסמינים גופניים חוזרים".

היא מוסיפה כי בני הנוער הם קבוצה פגיעה במיוחד. "מדובר בגיל שגם כך מתמודד עם לחצים הורמונליים וחברתיים - והתקופה האחרונה, שכללה קורונה, לחימה חוזרת ותחושת אובדן של שגרה - מעצימה את המשבר".

"כאב בטן זו לא רק בעיה עיכולית"

ד"ר דיתי מכנס, רכזת רפואת הילדים בכללית במחוז דן-פ"ת, מתארת תבנית חוזרת: "אנחנו רואים ילדים שמגיעים שוב ושוב עם אותם תסמינים - אבל אין להם חום, אין דלקת, ואין סיבה רפואית ברורה. אלא שהשבועיים האחרונים, עם החרפה בזירה האיראנית, הביאו קפיצה חדה בפניות מהסוג הזה. יש ילדים שמבטאים חרדה במילים - ויש מי שהבטן שלו מדברת במקומו".

המסר של הרופאים ברור: גם כשאין ממצא רפואי, יש מקום לטיפול. התסמינים אינם "מדומים" - אלא קריאה לעזרה. הגוף, עבור ילדים רבים, הוא הדרך הבטוחה לבטא מצוקה נפשית כשהמילים עוד לא זמינות.