"שמש בגבעון דום": ג' בתמוז מציין את אחד הניסים הגלויים בתולדות ישראל

מאורע עצירת החמה בימי יהושע בן נון, שבו ציווה יהושע: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", נחשב לאחד הניסים הגלויים והמופלאים שאירעו לישראל, וכפי שנאמר בפסוק: "ויעמוד השמש בחצי השמים, ולא אץ לבוא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל" (יהושע י', יג-יד).

במדרש (ילקוט שמעוני, יהושע רמז ט) נמנה נס זה עם שורת ניסים גלויים שראוי להודות עליהם: "הרואה מעברות הים... ואבני בית חורון... צריכים ליתן שבח והודאה לפני המקום". ונחלקו גדולי ישראל בפרטי הנס - האם עמדה החמה שתים-עשרה שעות בלבד, או עשרים וארבע, ויש אומרים אף שלושים ושש, כדי שלא יחללו ישראל את השבת - ללמדנו על גודל ההשגחה והדיוק שבנס.

בדורנו שואלים רבים: האם עוד מתקיימים ניסים כעין אלו? האם יש מקום לצפות לנסים גלויים, או שמא עברה תקופת המופתים?

על כך לימדו רבותינו, ובפרט מגדולי החסידות, כי אף שאין אנו זוכים כיום לנסים גלויים היוצאים מגדרי הטבע במובנים של "שמש בגבעון", מכל מקום נסים רבים מתרחשים בכל דור - אלא שהם בהסתר. וכך כותב הרמב"ן (שמות י"ג, ט"ז): "ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה".

הנס הגלוי - הוא שינוי חוקי הטבע לעין כל, כמו קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, או עמידת החמה בימי יהושע. לעומתו, הנס הנסתר - מתקיים בתוך מסגרת הטבע, אך בולט בו ניהול מדויק משמים. כגון אדם שניצל ממצב סכנה באופנים בלתי רגילים, או חולה שחלה אנושות ונתרפא ללא הסבר רפואי. נסים אלו נסתרים - אך ברי דעת רואים בהם יד ה' גלויה.

יתירה מזו - מושג ההשגחה הפרטית, שהוא עמוד חזק באמונה, מלמד שכל פרט ופרט - בין גדול בין קטן - מושגח עליו מהשמים בהשגחה פרטית גמורה. וכמו שהביא הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שכל תנועה של עלה נושבת ברוח אך ורק לפי רצון הבורא יתברך.

אם כן, עלינו לדעת ולחיות בתחושת אמונה ברורה: אין עוד מלבדו, וכל רגע ורגע מנוהל בהכוונה עליונה. גם אם אין הנס מתגלה לעין בשר, הרי שכולו הנהגה אלוקית מדויקת, וכל המאמין חי עם נסים - גם אם הם בהסתר. רק מי שמביט בעיני אמונה - רואה את יד ה' בפרטים הקטנים ממש כמו בגדולים.