מהאצטדיון לבית הכנסת: כשמאמן הכדורגל בחר בשבת

לפעמים סיפור אחד קטן מצליח לפתוח חלון אל הנשמה. כזה הוא סיפורו של איציק שאקי, מאמן כדורגל מצליח, שמעולם לא העלה בדעתו שדווקא שבת אחת תשנה את מסלול חייו.

איציק ניגש אליי וסיפר את סיפורו, כפי ששמעתי ממנו מכלי ראשון.

כבר בגיל תשע הגשים איציק חלום ילדות, כאשר הבקיע את שערו הראשון. כנער שיחק במועדון הכדורגל של הפועל פתח־תקווה, והמגרש הפך עבורו למקום מבטחים. האהבה למשחק הרחיקה אותו מהשפעות רחוב שליליות והעניקה לו מסגרת, משמעות ושאיפה קדימה.

עם השנים החליט לקחת את התשוקה שלו צעד נוסף קדימה. הוא נרשם למכון וינגייט, השלים קורס אחר קורס, עד שזכה בתעודה הנכספת, מאמן כדורגל מקצועי בין־לאומי. ההצלחה לא איחרה לבוא, ושמו של איציק כמאמן רציני ומסור הלך לפניו בעולם הכדורגל.

אלא שדווקא בשיא העשייה, הגיע רגע לא צפוי.

באחד מימי שישי פגש איציק שני חברים, שהציעו לו להצטרף אליהם לבית הכנסת לקבלת שבת. יותר משלושים שנה שלא דרך בבית הכנסת בשבת קודש. בלי תכנון מוקדם, ואולי מתוך סקרנות שקטה, הוא הסכים. “זה יכול להיות נחמד”, חשב לעצמו.

במקום להתכונן למשחק הבא או לצפות באימוני קבוצות יריבות, מצא את עצמו איציק יושב בבית הכנסת. ואז, זה קרה.

“לפתע חזרו אליי זיכרונות מבר המצווה”, הוא מספר. “שירי השבת, ‘לכה דודי לקראת כלה’, חדרו לי עמוק לנשמה. הרגשתי ממש מעין עולם הבא. תחושה שמעולם לא חוויתי על המגרש. לא רציתי שהתפילה תסתיים”.

כשחזר הביתה באותו ערב, פתח איציק את הדלת וקרא בקול שמח: “שבת שלום ומבורך!” בני המשפחה הבחינו מיד בשינוי. משהו בו היה רגוע יותר, שמח יותר, שלם יותר.

מאותו יום החל איציק לשמור שבת. בתחילה בשקט, כמעט בסתר. איש מחבריו לעולם הכדורגל לא ידע על השינוי שעובר עליו, עד שהגיע רגע המבחן האמיתי.

זה קרה במהלך משחק חשוב במיוחד בטורניר גביע המדינה. איציק הביט בשעון בדאגה: השמש עמדה לשקוע, התוצאה הייתה 0-0, והאפשרות להארכה איימה להוביל לחילול שבת.

בליבו קיבל החלטה ברורה. “אני שומר את השבת, והיא תשמור עליי”, אמר לעצמו בקול. “אם תהיה הארכה, אני עוזב את המשחק לכבודה של השבת”. הצהרה לא פשוטה עבור מאמן, ברגע קריטי כל כך עבור קבוצתו.

ואז, בדקות הסיום, אחד משחקני קבוצתו פרץ את קו ההגנה של היריבה, בעט לשער, וגול. המשחק הוכרע. איציק נותר עומד, נרגש עד דמעות. “זה נס גלוי”, אמר בהתרגשות, אך ידע בליבו: העיקר לא היה הניצחון, אלא הבחירה.

מאותו יום ואילך, איציק ממשיך להתחזק בצעדים בטוחים, באמונה פשוטה ובשמחה גדולה. עולם הכדורגל נותר חלק מחייו, אך השבת תפסה בהם מקום של כבוד.

ולפעמים, כך הוא אומר, דווקא הוויתור הוא זה שמביא את הניצחון האמיתי.