מאה אלף ישראלים נותנים תשובה ניצחת לעשרת המרגלים

בעבר שמעתי ממו"ר אבי שאדם צריך לראות כל פרשה ופרשה בתורה כפרשה שמדברת אליו, בחייו הנוכחיים, במציאות שלו. כמו ששומעים מהדורת חדשות והיא עדכנית לעכשיו - ככה הפרשה העדכנית אלינו לעכשיו. בימים של שגרה קשה לפעמים למצוא חיבור מיידי ואישי - אבל בימים כאלו היסטוריים, נפלאים ומעוררי השתוקקות לגאולה שלמה, אי אפשר שלא לנסות בכל דרך להתייחס אל הפרשה כאקטואלית ביותר.

פרשתנו מלאה בנושאים - המרכזי הוא כמובן חטא המרגלים שלא שמרו על לשונם ובגלל זה נשארנו במדבר ארבעים שנה.

תחילה אני רוצה לומר רעיון ששמעתי מפי מרן הראשון לציון הרב דוד יוסף, שבמילותיו אמר על הימים הללו "אנחנו בסימנים של חבלי משיח", שמתייחס למילות המרגלים "ארץ אוכלת יושביה": עבור אומות העולם ארץ ישראל היא באמת ארץ אוכלת יושביה - אין פה נפט, זה מקום קטן וכן הלאה. אבל עבור העם הנבחר ארץ ישראל היא ה-מקום. ברגע שמגיע לארץ ישראל עם ישראל, עם התורה והמצוות שלו - זו הופכת להיות הארץ הטובה מכולן. מספיק לראות מה קרה בשטח הזה בשנים שחלפו מאז תחילת עליית היהודים הנה ועד עכשיו כדי לראות את זה בחוש.

קראתי בשם הרב אייל ורד דבר נפלא: התנהלות עם ישראל בשבוע הזה, שבוע של פרשת שלח, היא התיקון לחטא המרגלים. ל-10 שליחי משה שאומרים "כי חזק הוא ממנו" ובמילה "ממנו" מתכוונים לה' יתברך, עונים 100 אלף ישראלים את דברי יהושע בן נון וכלב בן יפונה: "טובה הארץ מאוד מאוד". אתם עכשיו בפריז או בניו יורק ואתם רצים למקום עם נפילות של טילים בליסטיים? השתגעתם?! - אלא שזה בדיוק "אל תיראום כי לחמנו הם". רוצים לחזור כי מבינים שפה זה הכי טוב!

עניין נוסף, שקשור לחטא המרגלים, הוא ההצעה שהקב"ה מציע למשה רבנו להשמיד את שונאי ישראל ולהקים את עם משה.

ההצעה הזו, שבעיניים גשמיות אין דרמטית ממנה, מובילה את משה רבינו לומר שוב את תפילת התחנון, ולזכות לשמוע את הדבר שמעטים בהיסטוריה זכו לו: הקב"ה לכאורה משתכנע מדבריו, ואומר "סלחתי כדברך".

הרש"ר הירש בפירושו המופלא על התורה מחדש כי הקב"ה לא באמת השתכנע עכשיו, אלא כבר שמשה פתח את דבריו, כבר שמשה טוען בפני הקב"ה כי כבודו יהיה למרמס בעיני הגויים על כך שלא שמר על עמו - הקב"ה משתכנע ויורד מהרעיון, כלומר: הקב"ה מנסה לראות איך משה יגיב.

הסיבה שה' אומר את זה רק בסוף הנאום של משה, כותב הרש"ר, היא כי הקב"ה רצה לראות כמה משה רבינו לא מונע מאגו, אלא מדאגה לעם ישראל.

כידוע, משה רבינו איננו מנהיג ישראל היחיד שעמד במבחנים קשים שהעמידו בורא עולם: עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, יעקב אבינו מתמודד עם תעתועי לבן, יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר, דוד המלך עם הרדיפה הבלתי פוסקת מצד שאול ואנשיו ועוד כהנה וכהנה.

יש בכל המקרים הללו מסר לדורות, וכמו שהזכרנו בהתחלה - אקטואלי מאוד מאוד לימינו: הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, וכידוע - "ועמך כולם צדיקים", אז הקב"ה מתאווה לתפילותינו, מנער ועד זקן, טף ונשים. הקב"ה מחפש להכניס את משה לאיזו פינה בנבכי הנפש, לבלבול מסוים, כדי שמשם הוא יצליח לחלץ את המילים הנכספות של "סלחתי כדברך" שאנחנו משתמשים בהם ביום הכיפורים; הקב"ה שולח את אברהם לעקוד את בנו, כדי שאח"כ נאמר זאת כל בוקר ונבקש רחמים; וכן כל היתר. בהשוואה לימינו אנו: הקדוש ברוך הוא מכניס אותנו למחשבות עמוקות ובלתי פוסקות על מצב העם, ומשם הוא מנסה למשוך מאיתנו את החיבור לעם, את האחדות, את ה"איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אנחנו נמצאים בימים של ניסים גלויים. מרוב שטף החדשות אפשר אולי לפספס את זה, אבל מלחמת ישראל-איראן עולה על כל דמיון צבאי שבצה"ל חזו. הדרג המדיני והביטחוני מודה בקולו שההצלחה היא מעל ומעבר למצופה.

אנחנו נמצאים בימים של גאולה, ובימים כאלו - אנחנו צריכים להפעיל את הכלים הכי כבדים שלנו, כי אלו ימי ההכרעה. כמו שאנחנו מפעילים את כל טייסות חיל האוויר - אנחנו חייבים להפעיל את כל מערך התפילות שלנו. כמו שהמוסד יוצא בפעולה נועזת כמו מפעל לייצור כטב"מים בתוך איראן - אנחנו צריכים לקבוע עוד ועוד עתים לתורה. כמו שחייל באגף המודיעין בקושי ישן - אנחנו צריכים לשמח עוד ועוד אנשים, לחייך להם, לעודד אותם ולהרבות אור בעולם.

מעל הכל, אנחנו צריכים ללמוד ממנהיגנו הגדול, משה רבינו, את כוח לימוד הזכות על עם ישראל, את הניסיון לדבר רק טוב על העם, גם בשעת נפילה כה משמעותית.

עלינו לנסות להסתכל על חצי הכוס המלאה בעת הזו - וככה נזכה לעוד ועוד ניסים גלויים. ככה נזכה לראות את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.