היא עזרה לו במשך שנה וחצי - עד שהתגובה שלו השאירה אותה בלי מילים

טבעו של האדם עלול להוביל אותו לעיוורון כלפי הטוב שהעניק לו ה'.

בארצות הברית, יצאה אישה מהבנק כשבתיקה חמישים אלף דולרים במזומן. לפתע הגיח נער צעיר, חטף את התיק מידיה ונעלם בריצה. האישה נותרה שבורה על המדרכה, ממררת בבכי ובידיעה שאיבדה את כל כספה. כעבור דקות ספורות התקרב אליה גבר כבן חמישים, לבוש בגדים בלויים ומראהו פשוט. הוא הגיש לה את התיק ואמר בעדינות: "גברת, הנה התיק שלך". האישה פתחה את התיק וגילתה בתדהמה שכל הכסף נותר בפנים. נרגשת, הושיטה לו שטר של מאה דולר כאות תודה, והשניים נפרדו.

חודש חלף. בעודה נוסעת ברכבה, הבחינה באותו אדם יושב בצד הכביש ומקבץ נדבות. באותו רגע הבינה את גודל מעשהו: האיש, שאנושותו גברה על עוניו, יכול היה לשנות את חייו עם הכסף שחטף הנער, אך בחר ביושר והחזיר את האבידה. ליבה נתמלא הערכה. היא עצרה, העניקה לו שלוש מאות דולר, והחליטה להפוך זאת למנהג קבוע בכל חודש.

לאחר שנה וחצי, השתנו נסיבותיה הכלכליות והיא העניקה לו מאה דולר בלבד. בחודש שלאחר מכן הפחיתה את הסכום לחמישים דולר. הפעם קם מקבץ הנדבות ואמר בכעס: "גברת, מה קורה כאן? התרגלת לתת שלוש מאות דולר. מדוע חלה הרעת תנאים כזו?". האישה הנבוכה השיבה בעצב: "אני מתנצלת, הילדים שלי גדלו ותשלומי שכר הלימוד כבדים מאוד". האיש הביט בה ואמר בזעם: "רגע, מהכסף שלי את משלמת את הלימודים שלהם?".

האישה ההמומה הסתובבה והלכה, אך הבינה שיעור עמוק: כאשר מתנה הופכת לשגרה, האדם מפסיק להעריך אותה ומתחיל לראות בה זכות מובנת מאליה.

מנגנון זה פועל אצל כולנו. אנו נוטים להתרגל לבריאותנו, לראייה, להליכה ולאנשים האוהבים הסובבים אותנו, ושוכחים להודות לה' הטוב עליהם. השגרה משכיחה מאיתנו שהכול הוא מתנה זמנית שאינה מובטחת. אדם שישכיל לחיות בתודעה ששום דבר אינו מובן מאליו, יתעורר בכל בוקר בשמחה, ירגיש בר מזל ויפיק אושר אמיתי מהשפע הקיים. ההבדל הגדול ביותר בחיים אינו טמון במידת הרכוש שיש לאדם, אלא ביכולתו להעריך ולהוקיר תודה לה' על מה שיש לו.