פרשת שלח מלמדת אותנו על פחד משינוי: הסיפור שלא היינו רוצים לחזור עליו

מה קורה כשהאדם שוכח את הייעוד שלו?

הפרשה מתארת את אחד הנושאים החשובים בה - הסיפור של המרגלים: "שַׁלְח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ". משה רבינו רוצה לשלוח אותם על מנת שיבדקו את הארץ, הוא שולח אותם למרות שלא מצווה על כך. רש"י מציין "שלח לך לדעתך", אני איני מצווה אותך, אך אם תרצה - שלח (משה רבינו שלח אותם על פי בקשת העם).

סיפור המרגלים התרחש בשנה השנייה לשהותם של בני ישראל במדבר. הוא שולח שנים עשר אנשים מראשי העם, אחד מכל שבט, למשימה החשובה. הוא מפרט ומדייק להם את המידע שהם צריכים לאסוף בהגיעם ארצה, המטרה היא לכבוש את הארץ.
לבסוף, כולנו יודעים את ההחרגה המיותרת ששבו איתה המרגלים - המידע שהביאו איתם היה מנופח, חסר פרופורציות, והרבה מעבר למה שהתבקשו. הם הוסיפו את הדעה האישית שלהם ובעיקר את הפרשנות. ובכך הם מצליחים לערער את אמון העם ביכולתו לנצח את האויבים היושבים בארץ. הקב"ה מחליט להרוג את המרגלים מפני שהוציאו דיבת הארץ, הוא גוזר גזירה עליהם למות במגיפה, ועל העם גוזר לחיות במדבר 40 שנה.

הם פחדו משינוי ורצו להישאר בהרגל

יש להבין יסוד חשוב - המרגלים היו אנשים מורמים מעם, אותם המרגלים היו אנשים חשובים שהצטוו לפעול באחריות, ולא מתוך דחפים אישיים. למעשה, הם התרגלו לחיי התפנוקים שהמדבר מציע - מים ואוכל בשפע. ובכלל, איך יהיה מצבם בארץ? האם יצליחו להסתדר שם? הם יצטרכו לבנות את עצמם מאפס, צבא, כלכלה וכל מה שמתלווה לכך.

המרגלים שנמצאים אצלנו

כמה פעמים אנו רוצים לעשות שינוי כלשהו: "הנה עכשיו אנחנו כבר יכולים לצאת לדרך חדשה, לעשות שינוי תעסוקתי או לבדוק את כל התכונות שאנחנו טובים בהן, ולתרגם אותן למקצוע ולהצלחה".
אבל מיד קופצת עלינו התנגדות, קמים עלינו כל המרגלים שאומרים לנו: "לא תצליח ממילא", "אל תנסה אתה בן אדם ממוצע ולא בן אדם של הצלחות, חוץ מזה מה נשתנה היום מיום אתמול?"
מה שאנו יכולים ללמוד מהפרשה שאין זמן שהוא לא טוב להצלחה, ואם יש לך איזה רעיון לעשות משהו, אל תחשוב "מה יהיה אם...", כל שינוי שנרצה לעשות הוא תהליכי, אין שום שינוי של רגע. לדוגמה: כמה שונה להיות במקום עבודה שנה לעומת היום הראשון... השינוי קורה בהדרגה, צריך רק להסכים לצאת לדרך.