גלידה בגביע - "שהכול" או "מזונות"? הראשון לציון מכריע

לכבוד היקר והנעלה שלום רב,

מה ששאל מה לברך [מי ש]מציעים לו היכן ימזגו לו את הגלידה בכוס קרטון או בגביע, והוא בוחר דווקא בגביע המתוק, נמצא דניחא ליה בגביע, שאם לא כן, היה לוקח קרטון. האם באופן כזה, יברך גם על הגלידה וגם על הגביע?

כבר לפני יותר מ־30 שנה כתבנו בסייעתא דשמיא שהאוכל גלידה בגביע אינו מברך על הגביע, אף אם נשאר לבסוף ואוכלו לבדו. ועיין ב"יביע אומר" (חלק ז, אורח חיים סימן ל"ג עמ' צ"ב). וכן כתבו בשו"ת "בצל החכמה", ובשו"ת "באר משה". והטעם, שהגביע של הגלידה לא נעשה על מנת לאוכלו כך, והגלידה ששמים בתוכו היא העיקר. לכן, יש לברך "שהכול". וגם בטילון שהגביע מתוק - יברך "שהכול". 

ואף בשאלתך - שבחר בגביע המתוק - מכל מקום הגביע טפל לגלידה ומברכים "שהכול". ואין לעשות תנאי בשעת הברכה שמכוון שלא לפטור את הגביע, ולברך עליו, משום ברכה שאינה צריכה, ואף שהם משני מינים. 

ולעניין גלידה בסעודה, לכתחילה נכון להניח את הגלידה לאחר ברכת המזון, ולא בתוך הסעודה. שהרי יש אומרים שאין לברך על גלידה באמצע סעודה, וכמו מי ששותה "ערק" או "קוניאק" בסוף הסעודה שאינו מברך "שהכול", אפילו ששותה ממנו קימעא קימעא [מעט מעט], ואינו בא להעביר את המאכל, [משום] דלא פלוג [לא חילקו] רבנן במשקה, וכמו שכתב ה"מגן אברהם". כך הדין בגלידה, דנכון שלא לברך בסעודה [ואין הבדל אם הגלידה חלבית או פרווה]. ואם בכל זאת אוכל מהגלידה בסוף הסעודה, לא יברך מחמת הספק. אולם האוכל עוגה העשויה מבצק פריך [הנכסס בשיניים, ונקרא "גלילית"] ויש בתוכה גלידה, והוא בסוף הסעודה, מברך עליה "בורא מיני מזונות", כל שאוכלה לקינוח בעלמא, ואחר סילוק השולחן. ואם יש ציפוי של שוקולד על הגלידה, ומקלפו לבדו, מברך שהכול על השוקולד ופוטר את הגלידה גם בתוך הסעודה.

ואף שמצד הסברא היה נראה שיש לברך על הגלידה בסעודה, דאף אי נימא [אם נאמר] ששלג וקרח דינם כמשקה מאחר שסופן להינמס, מכל מקום לעניין שתייה בסעודה צריך שתהיה שתייה הבאה להעביר את האוכל ולצורך הסעודה, והגלידה אינה כן. אולם מאחר ומצינו לכמה מגדולי הפוסקים שדימו זאת לשותה יין שרף בסוף הסעודה, [שהדין הוא] דאינו מברך אף שלא בא להשרות את המאכלים, כך גם לגבי גלידה. שאף שהגלידה לא באה אלא לתענוג בעלמא, עם כל זה אין מברכים עליה אף בסוף הסעודה, דלא פלוג רבנן [וכמו שהבאנו לעיל בשם ה"מגן אברהם"]. וברוך ה' שזכינו להיות עם מרן אאמו"ר זיע"א עשרות בשנים, ועדותינו נאמנה שנהג בעצמו להניח את הגלידה עד לאחר ברכת המזון, בין בחול בין בשבת.