הצילום שכולו תפילה: מה אפשר ללמוד מהפלמינגו על הנשמה שלנו

יש רגעים שבהם הטבע שותק – אך מדבר. תמונה אחת של עשרות פלמינגו עטויי נוצות ורודות, עומדים דום בתוך מים שמכפילים את צבעם, ובלמעלה שמיים מתמסרים לסגול רך – היא לא עוד מחזה תיירותי. בעיניים של אדם מאמין, זו עדות חיה לכך שהעולם אינו אוסף של מקרים אלא מערכת מדויקת של יופי, הרמוניה ותכלית.

הפלמינגו, בעמידתו האלגנטית, בבחירתו להתקבץ דווקא באגם שצביעתו כיין רוזה – מעיד על שותפות בלתי מוסברת בין שמיים לארץ, בין מים לעוף, בין הבריאה לראייתנו אותה. הרקע הסגלגל, שלא צויר במכחול אדם, נדמה כרקע תפילה – תפילה אילמת של המציאות עצמה.

"מה רבו מעשיך ה'" – ולא רק בפסוקים

חז"ל אמרו: "המתבונן במעשה בראשית – זהו לימוד תורה בפני עצמו". הרמב"ם מלמד שראיית הטבע מתוך עומק מחשבתי מחזקת את האמונה, לא כתגובה רגשית, אלא כתגובה שכלית. התמונה הזו – של שמיים שמשקפים את הארץ, וציפורים שמשתקפות כצבעים – היא תזכורת לכך שבראשית לא הייתה רק התחלה, אלא אמירה: "ויהי אור"– לא רק אור פיזי, אלא סדר, הבהרה, כיוון.

הלימוד מן הפלמינגו

ידוע שהפלמינגו מקבל את צבעו מהאצות והסרטן שבו הוא ניזון. כלומר: יופיו החיצוני נובע ממקורות פנימיים, ממה שהוא סופג. כמה סמלי: הרי גם האדם – אינו נמדד רק במה שהוא מקרין, אלא במה שהוא קולט, מהחומרים שמהם הוא בונה את עצמו.

וכשם שהפלמינגו הלבן הופך לוורוד לפי מה שנכנס לגופו – כך האדם משתנה לפי המזון הרוחני שלו: מילה טובה, שיחה משמעותית, לימוד קטן של מוסר. ומה שמתחיל כפנימי – ניכר בסוף גם במראה.

שמיים סגולים, נשמה בהירה

השמיים המרהיבים שמעל – בצבעי שקיעה סגולים – מזכירים את פסוקי הנביאים שמתארים את עתיד הגאולה בצבעים, באור, בראייה מתוקנת. "והיה אור הלבנה כאור החמה" – כי גם האור ישתנה כשהלב משתנה. התמונה הזו מבקשת מאיתנו לא רק לראות – אלא לשים לב.

כך היא תמונת טבע פשוטה – אך מי שבוחן אותה בעיניים של עומק, רואה בה שיעור על איזון, על השפעה הדדית, על צורה ועל תוכן.
כי כשמתבוננים ביצירה – מתחילים להבין משהו קטן על הבורא.