גדולי ישראל
כשמדברים על גיבורים בעם ישראל, לרוב חושבים על נביאים, מלכים, צדיקים. אבל יש דמות אחת, קצת פחות מוכרת, שבלעדיה - יתכן ולא היינו כאן היום, לפחות לא עם תורה בידינו. שמו: רבי חייא.
רבי חייא היה אחד מגדולי התנאים בסוף תקופת המשנה, תלמידו של רבי יהודה הנשיא, אבל יותר מזה - איש עם שליחות בעיניים, שראה את הסכנה: אם לא נעשה מעשה, התורה עלולה להיעלם.
והוא לא חיכה שיקראו לו. הוא קם, חיבר מגילות, גידל פשתן, עשה נייר, כתב בעצמו ספרי תורה - ולימד בהן ילדים.
הוא לא אמר "למה אף אחד לא עושה משהו?". הוא פשוט עשה. מתוך אמונה אחת: שאם יילמד ילד - יינצל עם.
ולא לבד. גם בניו של רבי חייא, תלמידים ושותפים מלאים לשליחות, הפיצו את התורה ברחבי הארץ. הם לא חיו תורה בבית מדרש בלבד - הם הביאו אותה לשטח, לילדים, לעיירות נידחות, למקומות שכמעט נשכחו.
כך הקים רבי חייא מערכת חינוכית שלמה - דור שמחנך את הדור הבא. וזה הצליח. לא בזכות מימון. לא בזכות פרסום. אלא בזכות לב גדול, עקשנות של קודש, ונשמה שלא הסכימה לקבל עולם בלי תורה.
הגמרא עצמה מעידה: אילולא רבי חייא - התורה אולי הייתה נשכחת מעם ישראל.
והיום? כל שיעור תורה, כל "שמע ישראל", כל "מודה אני" של ילד קטן - יש לו חלק בזכות.
רבי חייא לא רק שמר על התורה - הוא שמר עלינו.
רבי חייא השאיר אחריו לא רק מסורת - אלא גם סגולה. מי שמקדיש את חייו ללימוד תורה ולהפצתה - זוכה לשמירה מיוחדת.
הוא אמר: "מי שמפיץ תורה - שערי שמיים נפתחים לו."
וזה לא רק סגולה של פעם. זו מציאות. עד היום.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו