יהדות
יש מזמורים בתהילים – ויש את "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת", פרק קצרצר – אך עוצמתי מאין כמותו. זהו מזמור ס"ז, שמצדו האחד פיוטי ונשגב, ומצדו השני מלא סגולות וניסים. חז"ל והמקובלים הפליגו בשבחו, והצדיקים בכל הדורות שמרו עליו כעל קמיע רוחני, מנורה של אור בימים של חושך.
במשך דורות נהגו צדיקים לצייר את פרק ס"ז בצורת מנורת שבעת הקנים, כשכל פסוק מייצג קנה במנורה, ממש כפי שהייתה בבית המקדש. יש נוהגים לומר את המזמור כך מדי בוקר, ויש שתולים את הפסוקים בצורה זו על ארון הקודש, כסגולה נגד גזירות רעות.
בספר "כשרות השולחן" מובא בהסכמת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שמי שקורא את המזמור בצורת מנורה – יש לו שכר עצום וסגולות רבות. והרי זה כאילו הדליק את הנרות בבית המקדש ממש.
חז"ל מספרים שדוד המלך היה נושא את המזמור הזה על מגינו, חקוק בטס של זהב, בצורת מנורה. כשיצא למלחמה – כוון בסודו של המזמור, וניצח את אויביו. כך כתב גם הרמ"א, שהמנורה הייתה חקוקה בתוך מגן דוד.
והלוא זה מראה – מה שדוד נשא כמגן מול אויביו, גם אנחנו יכולים לשאת בליבנו ובשפתינו.
חכמי ישראל גילו שבמזמור ס"ז ישנם שבעה עניינים כנגד שבעת קני המנורה:
חנינה
ברכה
אורה
ישועה
הודאה
שמחה
רננה
מי שמתבונן בפסוקים – רואה שהדברים מדויקים להפליא. כל פסוק הוא אור בפני עצמו, וכשקוראים אותו בשבעה קנים – יש כאן אור שלם, המזכך את הנפש ומביא הצלחה בדרך.
בספרים רבים מובא שכאשר קוראים את המזמור:
ב"הנץ החמה" או בסיום תפילת העמידה – אין סכנה באותו היום.
כשאדם יוצא לדרך או נכנס למקום של חשש – יקרא את המזמור שבע פעמים, ויצא לשלום.
ובימי דין, כמו ערב ראש השנה או יום פטירת צדיק – לא יזוז בלעדיו.
כָּתוּב שֶׁהַמִּזְמוֹר נִמְשָׁל לְמְנוֹרָה – וּכְמוֹ שֶׁהַמְּנוֹרָה מֵאִירָה, כָּךְ גַּם פֶּרֶק זֶה מֵאִיר לִבּוֹ שֶׁל אָדָם.
כרגיל, רש"י הקדוש לא מחמיץ הזדמנות לחשוף את העומק שבכל מילה:
"יאר פניו" – להאיר פניו אלינו בטל ומטר, בשפע גשמי ורוחני.
"לדעת בארץ דרכך" – שכל העולם יכיר שטוב ה' לעמו.
"כי תשפוט עמים מישור" – תנהיג את הגויים בצדק, כדי שיבינו את יופיו של המשפט האלוקי.
"ארץ נתנה יבולה" – כשאנו מברכים על פרות האדמה, אנו מבינים שהכול מאתו יתברך.
"וייראו אותו כל אפסי ארץ" – יראו כל עמי העולם את מעלת יראי ה', ויבואו להאמין בו.
בימים של בלבול, פחד, צורך בישועה או חשק להתקרב – קחו את מזמור ס"ז, קראו אותו, בכַּוָּנָה, במתינות, אולי אפילו בצורת מנורה.
אֵין זֶה רַק מִזְמוֹר, זֶהוּ כְּאֵלֶקְטְרוֹד לַנְּשָׁמָה.
כְּמוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁפּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת שֶׁנִּנְעֲלוּ – כֵּן פֶּרֶק זֶה.
ובמילות הסיום:
"יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" – אמן כן יהי רצון.
את כלה? זה קללל מזמינים עכשיו ערב הפרשת חלה קדוש או חוג בית >>> לחצו כאן!
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו