תורה ודרך ארץ - העיקר והטפל בחיי האדם

רש"י בפירושו על הפרשה מביא את דרשת חז"ל, על הפסוק "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" שמשמעותו "שתהיו עמלים בתורה".

עמל התורה הוא עמל שמלווה את האדם לאורך כל ימי חייו. זהו הדבר העיקרי והחשוב ביותר מכל!

הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל הביא בשם גיסו, הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל, הסבר נפלא: המושג "עיקר וטפל" פירושו שלטפל אין שום ערך בפני עצמו, וכל קיומו הוא רק לצורך הדבר העיקרי. הטפל אמנם מוסיף לעיקר ומשפר אותו, אך אין לו שום ערך עצמי.

דוגמה מוחשית לכך אפשר לראות בהלכות ברכות: כאשר אדם אוכל פרוסת לחם עם מעט חמאה, הוא אינו מברך על החמאה 'שהכל'. החמאה טפלה לגמרי ללחם. כפי שנאמר במשנה: "כל שהוא עיקר ועימו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה" - אין שום צורך לברך על הטפל.

אומנם החמאה משפרת את טעם הלחם, ובלעדיה הלחם יבש וקשה לאכילה, אבל עדיין מדובר בדבר טפל שאין לברך עליו.

תורה ודרך ארץ הם בדיוק כך - עיקר וטפל. אל יחשוב האדם ששניהם עיקריים, וההבדל ביניהם הוא רק שהתורה היא עיקר גדול והעבודה היא עיקר קטן. לא ולא! התורה היא העיקר ודרך ארץ - טפל!

לעיתים קשה מאוד ללמוד, ישנן טרדות רבות ומוכרחים להביא פרנסה הביתה - ממש כמו שקשה לאכול לחם יבש. אין ברירה, צריכים לעסוק בדרך ארץ, אבל לעולם אין לשכוח שזה הטפל, וכל מטרתו אינה לצורך עצמו, אלא לצורך העיקר - כדי שהלימוד יהיה לימוד טוב יותר. לעבודה עצמה אין שום ערך!

דברי התנא במסכת אבות: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" באים לומר שדרך ארץ נותן טעם בתורה וצריך שיתוף ביניהם, אבל חלילה לחשוב שתורה ודרך ארץ הם שני דברים עיקריים.

התורה היא הדבר היחיד העיקרי ואין בלתו!

אדם צריך להרגיש את הערך הזה, ולתת לתורה מקום של כבוד.