אחרי יותר מ-4 עשורים: ישראל השיבה את גופתו של הלוחם צבי פלדמן

גופתו של רב-סמל צבי פלדמן, לוחם השריון שנעדר מאז קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה, אותרה והושבה לישראל במבצע רגיש ומורכב שנערך על אדמת סוריה. המוסד, יחד עם צה"ל, שב"כ, אמ"ן וגורמים נוספים פעלו במשך שנים בשקט ובנחישות כדי להגיע לרגע הזה. המבצע התרחש כבר לפני תקופה - אך רק אתמול, לאחר שהתהליך המדעי של הזיהוי הושלם, ניתן היה להודיע למשפחה באופן רשמי.

43 שנים. כמעט חצי מאה של חוסר ודאות, דאגה, כאב, תפילה וציפייה - הסתיימו השבוע כשמשפחת פלדמן שמעה את הדפיקה בדלת. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע בעצמו לביתם, מלווה במזכירו הצבאי ובמתאם השבויים והנעדרים, גל הירש. הפנים היו רציניות, אבל הפעם לא כדי לעדכן על מבוי סתום - אלא לבשר את הבשורה שכל כך חיכו לה: צביקה שב הביתה.נתניהו, שעמד מול האחים איציק, שלמה וענת, הזכיר את ההבטחה שנתן להוריהם, פנינה ואברהם ז"ל, שלא יניח את המאבק להשבת צביקה - גם כשנראה שהזמן שוחק את התקווה. "אנחנו מקיימים היום את ההבטחה", אמר להם, והזכיר שגם רס"ל זכריה באומל שב לקבר ישראל לפני מספר שנים, וכי מדינת ישראל תמשיך לחפש אחר רס"ל יהודה כץ - הנעדר האחרון מאותו הקרב הקשה.

גם שר הביטחון ישראל כ"ץ הגיב בהתרגשות. "לאחר עשרות שנות כאב, לבי עם המשפחה", כתב. "מדינת ישראל לא תנוח עד שכל בנותיה ובניה יושבו - בין אם בחיים ובין אם לקבר ישראל." הוא הדגיש שזו לא רק מחויבות - זו חובתנו המוסרית והלאומית.

במערכת הביטחון הסבירו שזו הייתה פעולה מודיעינית ממוקדת מאוד. לא הייתה כאן עסקה או חילופי גופות. זה היה מבצע עצמאי, בפיקוד ישיר של גורמי הביטחון והמודיעין הישראליים, שהובילו אותו בעבודה שקטה וממושכת. התוצאה - סגירת מעגל של 43 שנה.

ברגעים כאלו, אי אפשר להישאר ניטרליים. אי אפשר לא לחשוב על המשפחות. על פנינה ואברהם שלא זכו לראות את היום הזה. על האחים שנשאו את הדגל כל השנים. על המחויבות שישראל נושאת על כתפיה - לא להשאיר לוחם מאחור. זו לא רק סיסמה. זה לב העניין.