מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל חושף את סוד ההצלחה בלימוד התורה

בעולם שלנו, אנשים נוטים להעריך כישרון, גאונות מולדת או חדות שכל. אך בעולם התורה – המדד שונה לחלוטין. לא השכל החד הוא הקובע, אלא ההתמדה. לא הניצוץ המבריק אלא הלהבה היציבה.

מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצוק"ל, שהיה גאון עצום ומאור עולם, לימד שוב ושוב שהסוד הגדול להצלחה בתורה אינו בכישרונות יוצאי דופן, אלא ביכולת לשבת ולהתמיד.

"ראינו אנשים שלא היו בעלי כישרונות מיוחדים," אמר מרן, "ואף על פי כן – מתוך שקידה והתמדה, הגיעו למדרגות עצומות בתורה".

מרן זצוק"ל סיפר כי היו תלמידי חכמים רבים בדורו, שהתחילו כרגילים לגמרי – לא בעלי מוחות חריפים במיוחד, לא מצטיינים מטבעם. אך הם הפכו לגדולי תורה בזכות דבר אחד: הם לא עזבו את הגמרא. הם דבקו בלימוד. גם כשלא הבינו, גם כשהיה קשה – הם שקדו, חזרו, חיפשו, התעקשו.

וכאשר אדם שוקד באמת – פותחים לו מן השמים. לעיתים, ה"עין נפתחת", וכל מה שנלמד קודם מקבל פתאום בהירות ועומק.

מרן זצוק"ל העיד גם על ההפך. על אנשים שהיו בעלי שכל חריף ביותר – אך לא הייתה להם הצמדה. הם נמשכו לענייני העולם, ליציאה אל השוק, למסחר, לעיסוקים אחרים. בסופו של דבר, לא נשאר מהם רושם בלימוד. כפי שאמר שלמה המלך: "יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה".

הדרך להגיע לגדולה רוחנית לא עוברת דרך קיצורי דרך או הברקות רגעיות. אלא דרך השקעה יום יומית, עקבית, נלהבת. מרן הרב היה אומר: "יום ולילה לא ישבותו – אפילו רגע אחד. גם אם אתה לא מבין מיד – אל תתייאש. התמדה מביאה הבנה. לא הרגש – אלא העמל. לא ההברקה – אלא השקדנות".

בדור של הפרעות, גירויים, וקושי להתרכז – דבריו של מרן הופכים רלוונטיים מתמיד. ההצלחה בלימוד – וברוחניות בכלל – לא שייכת רק למוכשרים. היא שייכת למתמידים.

לא נולד גדול – אלא מי שדבק בתורה נהיה גדול. ולדבוק – כל אחד יכול. כך נבראת הצלחה בתורה: לא בפלא – אלא בהתמדה.