מלחמת ששת הימים: יהודים זוכים להגיע שוב לשריד בית המקדש

בחודש יוני 1967 נפתחה אחת מהמלחמות הדרמטיות והמשפיעות ביותר בתולדות ישראל - מלחמת ששת הימים. בתוך שישה ימי קרבות סוחפים, הצליחה ישראל להנחיל תבוסה מהדהדת למצרים, ירדן וסוריה - ולהכפיל פי שלושה את שטחי המדינה.

אך הניצחון הגדול נרשם במחיר כבד: 776 חיילים נפלו בקרבות. צעירים, לוחמי סדיר ומילואים, מפקדים וחיילים - כולם הקריבו את חייהם במאבק להבטיח את קיומה ובטחונה של המדינה.

המלחמה החלה לאחר תקופה מתוחה שכללה את חסימת מצרי טיראן על ידי מצרים, ריכוזי צבא בגבולות, ובריתות צבאיות עוינות בין מדינות ערב. ישראל, שחששה מהשמדה, פתחה במכת מנע אווירית - מבצע מוקד - שבו הושמד רוב חיל האוויר המצרי בתוך שעות ספורות, מה שלמעשה היה אחד מהמבצעים המפוארים שידע צה"ל מעודו.

בתוך ימים ספורים השתלטו כוחות צה"ל על רצועת עזה וחצי האי סיני, הבקיעו את גבול ירדן וכבשו את מזרח ירושלים ואת העיר העתיקה, כולל הכותל המערבי והר הבית. בצפון נכבשה רמת הגולן לאחר קרבות עזים.

אחרי 2,000 שנות גלות, סוף סוף זכו היהודים להגיע לכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, כמנהלי המקום ולא כאורחיו.

סיפור הגבורה המרכזי ממלחמה זו הוא סיפורו של אלוף משנה מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים. תחת פיקודו, הצליחו לוחמי החטיבה לפרוץ את שערי העיר העתיקה בירושלים.

ב-7 ביוני 1967 הכריז גור בקשר את המשפט שנחרת בזיכרון הלאומי: "הר הבית בידינו!". פריצת הצנחנים אל תוך העיר העתיקה, בתום קרב עיקש וקשה סביב גבעת התחמושת, המושבה האמריקאית ושער האריות, סימלה את חזרתו ההיסטורית של העם היהודי ללב ליבה של ירושלים - אחרי כמעט אלפיים שנה של גלות, ניתוק ותפילה.

גבורת לוחמי הצנחנים, שלחמו מבית לבית תחת אש קשה, הייתה מהביטויים הנעלים ביותר של רוח צה"ל ורוח האומה כולה.

אף על פי שהמלחמה נסתיימה בניצחון מזהיר, השכול היה נוכח בכל בית בישראל. רבים מהנופלים היו בני הדור השני לשואה, שחיו בתחושת שליחות עמוקה: להבטיח כי לעולם לא יושמד עוד העם היהודי.

מלחמת ששת הימים שינתה לא רק את גבולות המדינה, אלא גם את תודעת הביטחון הלאומי של ישראל, והטביעה חותם עמוק על ההיסטוריה היהודית והישראלית.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו מרכינים ראש בפני גבורתם ונזכור תמיד: הניצחון המרשים של ששת הימים נכבש בדמם של טובי בנינו, שהלכו בראש והבטיחו לנו עתיד בארץ הזו.