אסון נחל צפית: זה העונש שגזר בית המשפט על מנהלי המכינה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום (שלישי) עונש של שבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך של למעלה מ-200 אלף שקלים לכל אחד, על יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון, ועל אביב ברדיצ'ב, המנהל החינוכי בשלוחת תל אביב של המכינה. השניים הורשעו בעשר עבירות של גרימת מוות ברשלנות, בעקבות אחריותם לאסון נחל צפית בו נספו עשרה בני נוער.

לפי הכרעת הדין, כאהן וברדיצ'ב נמצאו אחראים למותם של עשרת המנוחים, וכן לחבלות של שניים נוספים, בעת שטיילו בנחל צפית תחת התרעות חמורות לשיטפונות. מדובר בטיול הכנה למכינה קדם צבאית, שלפי בית המשפט, לא היה הכרחי, נעדר הצדקה, ויציאתו נעשתה בניגוד להזהרות.

עו"ד סיגל ושטורק, המייצגים את משפחות הקורבנות, הגיבו לאחר מתן גזר הדין ואמרו: "אנו מצרים על כך שהנאשמים הורשעו בעבירות קלות יותר מאלו שיוחסו להם בכתב האישום, דבר שלדעתנו אינו ממצה את הדין עם הנאשמים. בנימה אישית... נזכיר את האובדן הגדול שלנו כחברה - במותם של עשרה צעירים שכל רצונם היה לתרום למדינה ולעם".

במהלך הדיונים, נשמעו עדויות רבות של בני משפחות הנספים שתיארו את יקיריהם, את שאיפותיהם ואת תרומתם לחברה, ועדויות אלו אפשרו לבית המשפט להיחשף לדמותם של הנספים - צעירים כישרוניים ומלאי חיים.

הגזר הדגיש את מאפייני ההתרשלות של הנאשמים. ביחס לכאהן נקבע כי לא גילה עניין בפעילות הקבוצה, לא ידע לאן יצאה, וכאשר הבין - לא פעל לעצור את הטיול. ברדיצ'ב, על פי פסק הדין, התעלם מהתרעות מזג האוויר והוביל את הקבוצה לנחל מסוכן חרף המידע שהיה בידיו.

בית המשפט ציין את הפגיעה החמורה בערך קדושת החיים ואת הפגיעה שנגרמה לאמון ההורים בצוותים החינוכיים. לצד זאת, התייחס השופט לכך שהאסון התרחש במסגרת חינוכית וערכית, לאור פעילות שהייתה לגיטימית במהותה, ובתנאים של היעדר הכוונה מספקת מצד הרשויות, שסירבו לאפשר למכינות להיעזר בחדר המצב של משרד החינוך.

השופט הבהיר כי העונש שנגזר נדרש לשם הרתעה: "יש מקום להרתיע מדריכים, מורים ומנהלים של מסגרות חינוכיות... כך תדע כל אם עברייה כי גורל בניה לא מופקד רק בידי מפקדים שראויים לכך, אלא גם בידי מדריכים, מורים ומנהלי מסגרות הראויים לכך".

הצדדים טענו בטיעוניהם לגזירת העונש כי יש לבחון את פסק הדין גם לאור מקרים קודמים, בהם אסון ורסאי - בו נגזר עונש של ארבע שנות מאסר בלבד על הנאשם המרכזי. אולם בית המשפט הדגיש את השוני בין המקרים ואת הצורך להחמיר בענישה בהתאם לנסיבות הספציפיות.

לבסוף, צויין בגזר הדין כי למרות עברם החיובי של הנאשמים, תרומתם רבת השנים לצה"ל ולעולם המכינות, וחלוף הזמן מאז האירוע - הם לא לקחו אחריות, לא הודו ברשלנותם, ואף הפנו את האצבע המאשימה לאחרים.