"זה קשה לי – אבל מי עוד יכול לעשות את זה במקומי?"

שלום וברכה. יש דבר שמאוד מעיק עליי לאחרונה. סבתא שלי גרה איתנו ואני אחראי על הטיפול היום־יומי שלה, בזמן שההורים שלי בעבודה. בין השאר, אני אחראי להגיש לה אוכל ולסדר את מיטתה ואני מרגיש שזאת משימה קשה בשבילי. מה לעשות?

שלום וברכה. ראשית, אני מעריך את התנהגותך. הדבר מעיד על מידותיך הטובות ועל רצונך להימנע מפגיעה בסבתך והוריך.

מספרים על הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל שהגיע להתארח אצל רבנו ישראל מאיר הכהן, ה"חפץ חיים". בני ביתו של ה"חפץ חיים" רצו לעזור באירוח האורח החשוב, אך להפתעת הרב סורוצקין, ה"חפץ חיים" בעצמו טרח לארח אותו. למרות גדולתו וחשיבותו, ה"חפץ חיים" ערך בעצמו את השולחן, הגיש את האוכל והשתייה, ודאג לכל צורכי האורח.

בסוף היום, כשה"חפץ חיים" ביקש להציע את מיטת האורח ולסדר את הסדינים והכרית, חש הרב סורוצקין אי־נוחות. הוא חשב שזה ביזיון לכבוד התורה שגדול הדור משרת אותו בצורה כזו. "אני מבקש שמישהו אחר יטרח בסידור המיטה", התעקש הרב סורוצקין. "לא מכבוד הרב לטרוח בכך". 

אולם ה"חפץ חיים" לא הגיב והמשיך בסידור המיטה.

למחרת בבוקר, כשהגיעו לבית הכנסת, חיכה הרב סורוצקין לבחור הישיבה שהיה אמור להביא לו את התפילין שלו, אך הבחור לא הופיע. מה שהרב סורוצקין לא ידע הוא שה"חפץ חיים" עצמו דאג לכך שהבחור לא יביא את התפילין, כדי ללמד את האורח לקח חשוב.

הרב סורוצקין תמה על היעדרות הבחור ושאל את ה"חפץ חיים" אם הוא יודע משהו על כך. 

אז השיב לו ה"חפץ חיים": "למה אתה צריך תפילין? הרי אני יכול להניח את התפילין במקומך?"

הבין הרב סורוצקין את השיעור שרצה ה"חפץ חיים" ללמדו – מצוות הכנסת אורחים היא כמו מצוות תפילין – אין אדם אחר יכול לקיים את המצווה במקומך.

יקירי, אין ספק שבורא עולם רואה את מעשיך הטובים. בזכות מצוות אלו, ובזכות מידותיך הטובות, תזכה לכל הברכות שבתורה. אני גאה בך על מי שאתה, ועל הדרך שבה אתה בוחר ללכת. 

זכור: כל מצווה שאתה מקיים היא עוד לבנה בבניין הרוחני שלך, וכל מעשה טוב הוא זרע של ברכה שיצמח בעתיד.