אסרו חג - היום שאחרי, שבו לא פוסקים לשמוח

"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" - (תהילים קי"ח כ"ז)

אסרו חג, הוא היום הסמוך לכל אחד משלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות. יום זה, אף שאיננו מועד מן התורה, זכה למעמד רוחני מיוחד בדברי חז"ל ובהלכה, בהיותו חול אך מקושר אל החג בקדושתו והמשכו.

תאריכי אסרו חג

• אחרי פסח: כ"ב בניסן

• אחרי שבועות: ז' בסיוון

• אחרי סוכות: כ"ג בתשרי

מקור השם ומשמעותו

שמו של היום נלקח מהפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", שפירושו לקשור את קרבן החג למזבח. דרשו חכמים (במסכת סוכה מה, ב): "כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן."

בתלמוד הירושלמי אף כונה היום: "בריה דמועדא" - "בנו של המועד", לאות המשכיות רוחנית.

מנהגי היום

היום נחשב ליום חול, אולם יש בו גוון של קדושה:

• מרבים בסעודה - מוסיפים מעט באכילה ושתייה לכבוד היום.

• אין אומרים תחנון - וכן אם חל בשבת, אין אומרים 'צדקתך צדק' במנחה.

• אין בו הספד ותענית - בדומה לחצאי מועדים.

• מניחים תפילין - ותפילות היום כשל חול רגיל.

הרמ"א (סימן תכט ס"ב) פוסק שיש לנהוג ביום זה בסעודה מכובדת, שתהא ניכרת לשם אסרו חג. הבית יוסף מביא שהשולחן כיום הוא "במקום המזבח", ומי שנוהג כך - נחשב כאילו הקריב קרבן לכפרה על ימי החג.

עומק רוחני

כותב ה"שדי חמד" כי בארץ ישראל נוהגים יום זה גם כדי להתחבר עם יהודי הגולה, אשר חוגגים אז את יום טוב שני של גלויות. כמו כן, ה"ערוך השולחן" מציין ששלמי החג שנשחטו ביום האחרון נאכלים גם למחרת - מה שמסביר את השמחה וההמשכיות גם ביום זה.

חז"ל הפליגו בשבחו של מי שנוהג שמחה באסרו חג: "מקיים דברי חכמים ומקבל שכר על כך." ועוד הוסיפו כי אדם השמח ביום זה, "מעיד על עצמו שחביב עליו החג, וקשה עליו פרידתו ממנו" - ובכך מתגלה עומק אהבתו למצוות.