אות חיים נוסף מהשבי - ולחץ ציבורי מתגבר: חמאס פרסם סרטון שלישי של אלקנה בוחבוט

לראשונה מאז סיום חג הפסח, ובמה שנראה כחלק ממסע תקשורתי מתוזמן, פרסם חמאס סרטון מצולם נוסף של החטוף אלקנה בוחבוט - הפעם בפורמט אישי במיוחד, המדמה שיחה משפחתית טלפונית עם רעייתו, בנו ואימו. הסרטון, שאושר לפרסום על ידי משפחתו, הוא השלישי במספר שמפרסם ארגון הטרור בתוך חודש בלבד, וכלל רמזים למצבו הפיזי והנפשי הקשה של בוחבוט לאחר 561 ימים בשבי.

בתיעוד נראה אלקנה כשהוא משוחח "בכאילו" עם קרוביו, מביע געגוע, דאגה וייאוש, ומנסה להעביר מסרים - גם אישיים, גם פוליטיים. הוא מזכיר שמות מוסדות מדינה וצבא, מביע תקווה לפעולה לשחרורו, ומפציר בבני משפחתו לפעול מול מנהיגים בעולם - בראשם נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ.

המועד שבו פורסם הסרטון - שעות ספורות לפני הצהרת ראש הממשלה, ולאחר כישלון נוסף בניסיונות התיווך לעסקת חילופי שבויים - אינו מקרי. ככל הנראה, חמאס פועל בשיטה קבועה: הצפת התקשורת הישראלית בתיעודים קשים וטעונים רגשית, שנועדו לעורר זעזוע, להגביר את הביקורת הציבורית ולהציב את הממשלה בעמדת לחץ.

 תיעוד רגשי, מראה קשה - ותהודה עממית

תוך זמן קצר מפרסום הסרטון, הפך המקרה לנושא המרכזי בשיח הציבורי. ברשתות החברתיות, בבמות מחאה ובאולפנים, זעקת המשפחות חזרה לקדמת הבמה. עבור רבים, הדמות של אלקנה - צעיר ישראלי, אב לילד קטן, שנחטף בעת שסייע לפצועים במסיבת הנובה - הפכה לסמל לחובה המוסרית של המדינה לפעול בכל דרך להשבת החטופים.

עבור בני משפחתו, הסרטון לא היה הוכחה לחיים - אלא תזכורת כואבת למחדל מתמשך. הם תיארו תחושות של ייאוש, תסכול ודאגה עמוקה למצבו הבריאותי של יקירם, וטענו כי הוא לא זכה להיכלל ברשימות ההומניטריות שהתגבשו במשאים ומתנים קודמים.

במקביל, משפחות נוספות של חטופים הגבירו את קולות המחאה. בכיכר בגין בתל אביב, במוצאי שבת, התקיימה עצרת נוספת תחת הסיסמה "נשארה לנו רק פעימה אחת", כאשר המסר המרכזי של המשתתפים הוא קריאה ברורה להפסקת שיטת הפעימות - ולהגעה להסכם מקיף שישחרר את כלל החטופים, החיים והחללים.

מערכת הביטחון מזהירה - והפוליטיקה שותקת

גורמים ביטחוניים הביעו חשש מההשפעה המצטברת של תיעודי השבי - הן ברמת ההשפעה הנפשית על המשפחות והחברה הישראלית, והן בשדה הלחץ המדיני. כל סרטון שכזה מחדד את תחושת חוסר האונים הציבורית ומחריף את הדיסוננס שבין המשך הלחימה ברצועה לבין המחיר שהיא גובה מחטופים שעדיין מוחזקים שם, ללא מענה.

על פי נתונים רשמיים, ברצועת עזה מוחזקים 59 חטופים - מתוכם 24 שידוע כי הם בחיים, ו-20 מהם שנשלחו מהם אותות חיים. מאז חידוש הקרבות, מפרסם חמאס כמעט מדי שבוע תיעוד של אחד החטופים, כאשר כל תיעוד מלווה בנראטיב שתכליתו ליצור תחושת הפקרה ציבורית ולטעת ספק באסטרטגיה המדינית־ביטחונית.

ממשלת ישראל: לא מגיבה רשמית, אך חמאס מגביר את הלחץ

בלשכת ראש הממשלה לא הגיבו רשמית לפרסום הסרטון, אך בסביבת ראש הממשלה מבהירים כי ישראל לא תיכנע למסעות הפחדה או לקמפיינים פסיכולוגיים מצד חמאס. לפי אותה גישה, הפסקת הלחימה בתמורה לשחרור חלקי תעביר מסר שגוי - ותעודד את האויב להמשיך ולנצל את נשק החטיפות ככלי אסטרטגי.

במקביל, ממשיכים קובעי המדיניות לבחון את האפשרויות להשגת פריצת דרך מדינית בתיווך גורמים אזוריים ובינלאומיים. עם זאת, הפערים בין הצדדים נותרו עמוקים - וכוללים מחלוקת עקרונית סביב שאלת סיום הלחימה.

בשטח, הזמן ממשיך לעבור - והשבי נמשך

ככל שנוקפים הימים, הולך ומתחדד הפער שבין הסיסמאות על "נחישות להחזיר את כולם" - לבין המציאות הקשה שממשיכה לייצר דימויים כואבים של שבויים עייפים, משפחות שבורות, וממשלה שמתקשה להציג אופק מדיני.

הדרישה הציבורית, כפי שנשמעה שוב ושוב בעצרת החטופים ובפורומים משפחתיים, היא אחת: לסיים את הסיוט. לא במילים, אלא במעשים.