מחקר חדש: שינוי בגישה כלפי ילדים עם קשב משפר את ההתנהגות והתפקוד

 כמה פעמים אמרו לכם שהדרך הכי טובה לחנך ילד זה להציב גבולות ברורים ולחנך עם "משמעת"? ועכשיו תוסיפו לזה אתגר נוסף – ילד עם הפרעת קשב וריכוז. אם גם לכם יש ילד כזה בבית, אתם בטח מכירים את הרגעים שבהם אתם פשוט לא יודעים מה לעשות – להעניש? לחבק? לנסות לשכנע? מתברר שהתשובה הרבה יותר ברורה ממה שחושבים – פחות עונשים, יותר אהבה.

מחקר חדש ומקיף במיוחד מגלה ששינוי בגישה של ההורים כלפי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז – מעבר מענישה לחיזוקים חיוביים, חום ואהבה – מוביל לשיפור משמעותי בהתנהגות הילדים ובתפקוד הכללי שלהם. כן, מסתבר שלא חייבים להפעיל משמעת ברזל – לפעמים מספיק פשוט להקשיב, לתמוך ולחזק.

ילד עם קשב – מצפים ממנו להיות "כמו כולם"

ילדים עם הפרעת קשב נולדו לעולם שמצפה מהם להיות בדיוק כמו כולם – להקשיב, להתארגן, לשבת בשקט בכיתה ולהתנהג "יפה". אבל עבור ילדים עם קשב – אלה משימות כמעט בלתי אפשריות. ומה קורה כשהם לא מצליחים? מגיעות התגובות. ביקורת, כעסים, עונשים – דברים שכל הורה, גם עם כוונות טובות, עלול לעשות כשהוא נמצא בלחץ.

ואם זה לא מספיק – מתברר שיש סיכוי לא רע שהילד ירש את הפרעת הקשב מאחד ההורים. כי כשאבא או אמא בעצמם מתקשים בהתארגנות, דוחים משימות, שוכחים דברים, ונוטים לפעול באימפולסיביות – קשה לצפות שהילד יתנהג אחרת. בקיצור – יש פה מצב משפחתי מורכב.

אהבה במקום עונש – זה באמת עובד

המחקר בחן 19 מחקרים שונים שכללו יחד 1,720 ילדים עם הפרעת קשב – מספרים לא קטנים בכלל. החוקרים בדקו את ההתנהגות של הילדים, את הקשר עם ההורים שלהם, ואת הדרך שבה שינוי בגישה ההורית השפיע עליהם.

הנתונים מדברים בעד עצמם: כשההורים עברו מגישה של ענישה, ביקורת וכעס – לגישה שמבוססת על חום, קבלה וחיזוקים חיוביים – הילדים הראו שיפור ברור בהתנהגות, בלימודים ובחיים החברתיים שלהם. ההשפעות החיוביות בלטו במיוחד במשפחות שבהן קודם לכן הייתה נטייה לכעסים ועונשים.

מה זה אומר בפועל?

פחות עונשים – יותר חיזוקים.

פחות ביקורת – יותר הכלה.

פחות כעס – יותר אהבה.

וזה לא סתם שינוי קטן – מדובר בשינוי עמוק באווירה המשפחתית. כשילד מרגיש שההורים שלו תומכים בו גם כשהוא מתקשה – זה נותן לו כוח להמשיך לנסות. כשהוא מקבל שבח על הדברים שהוא מצליח בהם – זה מעודד אותו להמשיך. וכשהוא מרגיש שההורים מאמינים בו – זה נותן לו ביטחון.

אז איך עושים את זה נכון?

הנה כמה כלים מהמחקר, שכל הורה יכול לנסות:

• שבחו על הצלחות קטנות – הצליח לסיים שיעורי בית? הצליח לשבת בכיתה בלי לקום כל דקה? תגידו לו "כל הכבוד". זה אולי נראה מובן מאליו – אבל זה עובד.
• התמקדו בחיובי – במקום לומר "למה אתה תמיד שוכח את התיק?" – נסו לומר "כל הכבוד שזכרת לקחת את הקלמר". התמקדות במה שעובד – מעודדת הצלחה.
• שימו לב לשפת הגוף – ילד מרגיש הכל. חיבוק קטן, מבט אוהב – לפעמים זה שווה יותר מאלף מילים.
• תנו מקום לקשיים – ילד עם קשב יתקשה במשהו, זה ברור. אבל במקום לכעוס עליו – נסו לשאול איך אפשר לעזור לו.
• צרו אווירה יציבה בבית – גבולות ברורים זה חשוב, אבל אם הילד מרגיש אהוב ומקובל – הוא יכבד את הגבולות יותר בקלות.

למה זה כל כך חשוב?

כי כשהורים משנים את הדרך שבה הם מגיבים לילד – הילד לומד לשנות את הדרך שבה הוא מגיב לעולם. ילד שמרגיש ביטחון ואהבה – מתפקד טוב יותר בבית הספר, בקשרים החברתיים ובחיים בכלל.

"אני רואה את זה בקליניקה כל יום"

ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעות קשב, מסבירה: "ילדים עם קשב סופגים לא מעט ביקורת מהסביבה – ולפעמים גם מההורים. כשההורים משנים את הגישה – זה נותן לילד תחושת ביטחון, משפר את הדימוי העצמי שלו – ובאופן טבעי זה מוביל לשיפור בהתנהגות".

לדבריה, חיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה עוזרים לילד להבין מה מצופה ממנו – וגורמים לו לרצות להמשיך לנסות. "ברגע שהילד יודע שההורים מאמינים בו – הוא מרגיש שיש לו סיכוי להצליח".

התוצאה – ילד שמרגיש בטוח

המחקר מצביע על דבר ברור: כשההורים משנים את הגישה – גם הילד משתנה. הוא מרגיש יותר בטוח בעצמו, יותר רגוע, וההצלחות מתחילות להגיע.

וזה לא נגמר רק בילד – כשבבית יש אווירה של תמיכה ואמון, גם ההורים מרגישים יותר טוב. פחות כעסים, פחות תסכול – ויותר רגעים של שמחה משפחתית אמיתית.

אז מה למדנו?

להציב גבולות – כן.

לשמור על סדר – בהחלט.

אבל מעל הכל – לתת אהבה, תמיכה וחיזוקים חיוביים.

כי בסוף, ילד עם הפרעת קשב – הוא קודם כל ילד. ילד שצריך שיאמינו בו, שיתמכו בו ושיחבקו אותו – במיוחד כשהוא מתקשה.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים תסכול – תזכרו: עונש זה פתרון לטווח קצר. חום, אהבה וחיזוק – זה כבר סיפור אחר לגמרי