הרב יעקב עדס: לימוד תורה שמנקה את הנשמה

הגמרא מלמדת אותנו שאדם שנכשל בעבירות, חלילה, מכניס זוהמה לנשמתו. וכשהוא רוצה לתקן – הוא פונה ללימוד תורה. התורה היא ה"מכבסה" הרוחנית הגדולה ביותר, והיא מסוגלת לטהר את האדם מכל לכלוך רוחני.

אבל יש כאן סוד עמוק יותר: כיצד בדיוק מתבצע התיקון? האר"י ז"ל מבאר שהנפש מחולקת לחמישה רבדים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. כאשר אדם חוטא, הזוהמה חודרת פנימה, אך העומק שלה תלוי בכוונה וברצון שהיו לאדם בעת החטא.

אם האדם נכשל עם התאווה הכי חזקה, אם כל החושים וההוויה שלו היו שותפים למעשה – הרי שהזוהמה חודרת עמוק עד ליחידה שבנפש, החלק הפנימי והגבוה ביותר של הנשמה.

כעת, כשהוא רוצה לתקן, הוא מתחיל ללמוד תורה. אבל אם הוא לומד רק בשגרה, בלי חשק גדול, בלי צימאון אמיתי, אז התורה אמנם מתקנת את החלקים החיצוניים של הנשמה – נפש, רוח, נשמה וחיה – אך לא נוגעת ביחידה.

ואז האדם שואל: למדתי תורה, עשיתי את העצה של הגמרא – וזה לא עזר! למה? התשובה היא שהוא לא באמת עשה את העצה של הגמרא עד הסוף. הזוהמה חדרה לעומק – ולכן גם התורה צריכה להיכנס לעומק. וכך אומרת הגמרא: "אם אבן הוא – נימוח".

הפתרון הוא לימוד תורה מתוך צימאון והתלהבות. "הוי כל צמא לכו למים" – כאשר אדם לומד תורה מתוך כיסופים, מתוך רצון עז, מתוך מסירות וחיבור מוחלט – רק אז התורה מחלחלת עד פנימיות הנשמה, עד היחידה, ושוטפת כל לכלוך, גם את הקשה ביותר.

כך מתקנים באמת. כך מנקים מהשורש. הדרך היא לא רק ללמוד, אלא ללמוד מתוך צימאון עמוק.

יהי רצון שנזכה ללמוד תורה מתוך תשוקה אמיתית, ולהתעלות בקדושה ובטהרה.