באמצע בר המצווה: הרב בן ציון אבא שאול ספג מכה

"מי לנו כחכם בן ציון אבא שאול? קודש הקודשים! לא היה אדם כזה!" כך מתאר הרב עידו סממה את אחד מגדולי חכמי התורה של דורנו.

"הרב עובדיה הריץ אותו. אדם שמשכמו ומעלה. והוא חכם בן ציון אבא שאול."

הסוכריות בבית הכנסת – מבחן הענווה והרגישות

"פעם אחת הזמינו אותו לבר מצווה, והוא הגיע לבית הכנסת עלייה לתורה של בר מצווה, והגיע הרגע שזרקו סוכריות מהעזרה."

"ואז ראו את הרב, מיד לאחר זריקת הסוכריות, הולך לפרוכת של הספר תורה, ותופס אותה ומצמיד אותה לפנים שלו ומתפלל."

הנוכחים בבית הכנסת לא הבינו את פשר המעשה. "היו חלק שאמרו, בטח איזה... איזה ברכות הוא מעריף עכשיו על הילד בר מצווה. חלק אמרו לך, תדע, איזה תיקונים הוא עושה עכשיו."

אבל האמת הייתה שונה לחלוטין. הרב "לא עוזב את הפרוכת. והמשיכה התפילה והמשיכה, והסתיימה התפילה, ואנשים כבר עזבו את בית הכנסת, והרב חיכה שלא יראו אותו והלך הביתה."

שמחת הבר מצווה לפני הכול

כאשר הרב חזר לביתו, "נכנס הבית, והרבנית רואה אותו וצועקת: 'מה קרה לך, כבוד הרב? כל העין שלך עם שטף דם!'"

הרב סיפר לה את אשר אירע: "בשעה שהוא היה בעלייה לתורה של אותו בר מצווה, אז הסוכריות שזרקו אנשים מהעזרה, אחת הסוכריות פגעה לו בעין, וזה מה שעשה לו שטף דם."

הרבנית שאלה מיד "'אז מה עשית באותו רגע?'"

הרב השיב: "אני רצתי לפרוכת וניגפתי את הדם, והעדפתי שלא יראו אותי."

הרבנית נדהמה: "'למה לא רצת לרופא? זה פיקוח נפש!'"

אבל תשובתו של הרב הייתה מלאת ענווה ורגישות נדירה:
"אם היה מישהו מבעל השמחה שרואה שפגעו בעין של הרב, כל השמחה של הילד הזה הייתה נהפכת לתוגה."

דיוק הלכתי מול ערך כבוד הבריות

לאחר מכן, "הוא ישב אחר כך, רבי עופר, לכתוב תשובה בהלכה, האם היה מותר לו לנגף את הדם בפרוכת."

ומה הוא פסק?
"הוא כתב שהפרוכת זה תשמיש דתשמיש של קדושה. וצער הבריות זה מדאורייתא, זה מהתורה. לא לצער אותו, לא לבייש אותו, זה מהתורה."

ללמוד מהגדולים – ענווה וכבוד לזולת לפני הכול

"אדם עם שטף דם בעין, מה הוא עושה באותו רגע? כל אחד מאיתנו מיד היה מבקש עזרה, סיוע, מה אתם עושים? איך אתם לא נזהרים?"

אבל הרב בן ציון אבא שאול העדיף לשתוק, להסתיר את הכאב, ולהמשיך להתנהג כאילו הוא עסוק בתפילה – רק כדי לא לגרום צער לאף אחד.

"הם ידעו את האיסור, את גודל הזהירות שלא לבייש את השני, על זה נחרב הבית."

סיפור אחד קטן, אבל מוסר עצום לחיים. כמה אנחנו יכולים ללמוד מהענווה, מההקרבה ומהרגישות לאחר של גדולי ישראל.