האם רמיזות נחשבות לשקר?
(צילום: AI shutterstock)

יהדות

האם רמיזות נחשבות לשקר?

האם שקר ברמיזה נחשב לאיסור? המקורות ההלכתיים, מחלוקת הפוסקים והגבולות הדקים של "מדבר שקר תרחק"

דניאל חתן
הוספת תגובה
האם רמיזות נחשבות לשקר?
(צילום: AI shutterstock)
אא

שלום כבוד הרב. האם יש איסור לשקר כאשר אדם רק רומז במעשה ומבינים מכך דברים שאינם אמת?

תשובה: 

חכמינו ז"ל במסכת שבועות דנים בכך: אלא כגון דאמר ליה [שאומר לו] רבו: ודאי חד סהדא אית [עד אחד יש] לי, ותא [ובוא] אתה קום התם [עמוד שם] ליד העד ולא תימא ולא מידי [תאמר דבר], דהא לא מפקת מפומך שקרא [שהרי אינך מוציא מפיך שקר, ואילו הצד השני יחשוב שיש שני עדים בדבר ויודה] - אפילו הכי [כך] אסור, משום שנאמר: "מדבר שקר תרחק".

מכאן מבואר שאף שהעד רק עומד שם, כיוון שיש כאן רמיזה לשקר בבית דין, העושה כן עובר על איסור תורה של "מדבר שקר תרחק".

וכן כתב ב"ספר חסידים": "'וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם' - אפילו הן שלך ולא שלך - יהיה צדק. ומניין שאף רמיזות שלך [צריך שיאמרו] צדק? שנאמר, 'קֹרֵץ בְּעֵינָיו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו', וכתיב, 'שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן'. ואף נענוע שלך בראש יהיה אמת - כשאדם רוצה לומר הן, כופף ראשו, וכשרוצה לומר לאו, מנענע ראשו לצדדים. ואף האיברים כולם יהיו אמתיים, שנאמר: 'מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ'".

וכן מבואר בדברי ה"קובץ שיעורים" לרבי אלחנן וסרמן הי"ד, וזה לשונו: "בהא [בזה] דשתק או הרכין בראשו - נראה ודאי דאסור לעשות כן. אלא דמעשה שהיה כך היה מפני איזו סיבה, ובאמת כהאי גוונא [באופן כזה שרק רמז במעשה] עובר משום 'מדבר שקר תרחק'".

אולם ב"אורחות צדיקים" בשער האמת רק שיבח את הרמיזות שיהיו אמת, ומשמע שאינו חיוב גמור. וכן משמע מה"ראשית חכמה".

ויש לומר שאם ברמז משקר שקר של איסור תורה, כגון שיש נזק לזולת, ברור שהדבר אסור. אך אם הרמז הוא בשקר של איסור דרבנן, המיקל יש לו על מה לסמוך.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי