המכולת הקטנה, בעל הבית והמשפט ששינה גורל של בחור ישיבה

מול פתחה של ישיבה גדולה במרכז הארץ עמדה מכולת קטנה וצנועה. המקום הפך עם השנים למעין בית שני לבחורי הישיבה, בזכות, עופר, הבעלים המיוחד.

אהבתו לבני התורה הייתה שם דבר. "תנו יחס מיוחד לבחורי הישיבה", היה מנחה את עובדיו. ולא רק במילים – גם בכיס: 10% הנחה קבועה, גם כשלא היה בחנות.

באחד הימים נכנס למכולת בחור צעיר, שליבו היה כבד עליו. הלימודים בישיבה נראו לו פתאום קשים מנשוא, ובליבו כבר גמלה ההחלטה לעזוב את עולם התורה ולפנות לדרך אחרת.

עופר קיבל אותו כהרגלו במאור פנים, אך הפעם הוסיף משהו מיוחד: "דע לך", אמר בחום, "שכל העולם עומד בזכותך ובזכות לומדי התורה. הלוואי ותהיה לי הזכות שיש לך. אין מי שיכול להעריך את השכר העצום שמחכה לך".

המילים הפשוטות האלה, שיצאו מלב אוהב, חדרו עמוק לליבו של הבחור. "אם כך חושב עליי בעל המכולת", הרהר בצאתו, "איך אוכל לעזוב?" הוא החליט לנסות עוד קצת, וכך יום אחר יום מצא את עצמו מחדש את מקומו בהיכל התורה.

חלפו הימים, והבחור, אסיר תודה, החליט לכתוב מכתב תודה לבעל המכולת. אך כשהגיע לחנות, גילה שהיא סגורה. "מה קרה?" שאל בדאגה את אחד השכנים. "לא שמעת?" השיב האיש בעיניים עצובות, "עופר נפטר בשבוע שעבר. התקף לב פתאומי".

בבית האבלים, כשמסר את המכתב המרגש לאלמנה וסיפר לה על המילים ששינו את חייו, דמעות של נחמה נקוו בעיניה. אמנם בעלה הלך לעולמו, אך המילים הטובות שזרע ממשיכות לתת פירות של תורה וחסד.

מילה טובה ברגע הנכון, יכולה לבנות עולמות שלמים של טוב וברכה. כדברי החכם מכל אדם: "מוות וחיים ביד הלשון" – המילים שלנו יכולות להרוס או לבנות, להזיק או לרפא, להוריד לשאול או להעלות לשמי רום.

וכך, בזכות משפט אחד של עידוד, נשמרה נשמה יהודית בעולם התורה, ונבנו עולמות של קדושה לדורי דורות. כי מילים טובות אמנם לא עולות כסף, אך הן שוות זהב.