שיבוט גנטי: הרב זמיר כהן חושף - מה אומרת התורה על הטכנולוגיה שמטלטלת את העולם?

במסגרת שיחה פומבית, נשאל הרב זמיר כהן שאלה מרתקת על עמדת התורה בנושא שיבוט של בעלי חיים ובני אדם. הרב השיב בהרחבה על האתגרים המדעיים, האתיים והרוחניים שמעלה השיבוט הגנטי, ושילב בתשובתו דוגמאות מעולם המדע ומההלכה היהודית.

שיבוט גנטי - התהליך והאתגרים
הרב תיאר את הניסוי המפורסם של פרופ' וילמוט מאירלנד, שהוביל לשיבוט הכבשה דולי: "המדע גילה שכל תא בגוף מכיל את כל המידע הגנטי הדרוש ליצירת גוף שלם. בניסוי, הוציאו תא מכבשה, הכניסו אותו לתוך ביצית של כבשה אחרת לאחר שהוסרו ממנה המטען הגנטי, ושתלו את הביצית ברחם כבשה שלישית. לאחר ניסיונות רבים שכשלו - הניסוי הצליח, ונוצרה כבשה זהה."

לדבריו, הצלחת השיבוט עוררה שאלות אתיות רבות ברחבי העולם: "החשש הגדול היה שאנשים ישתמשו בשיבוט בני אדם לצרכים אפלים, כמו סחר באיברים, או יצירת כפילים לצורך ניצול."

העמדה ההלכתית: שיבוט בני אדם מול שיבוט בעלי חיים
"על פי החוק הבינלאומי, אסור לשבט בני אדם, ונקודת המבט היהודית תומכת בכך," אמר הרב. "מנקודת מבט מוסרית והלכתית, שיבוט בני אדם נושא עמו סכנות אתיות ורוחניות שאינן מקובלות."

לעומת זאת, שיבוט בעלי חיים אינו מהווה בעיה הלכתית: "אין מניעה לשבט בעלי חיים. אם, למשל, מדובר בשיבוט למטרות רפואיות כמו השתלות איברים בין בעלי חיים - הדבר מקובל על פי ההלכה."

המגבלות הפיזיולוגיות של השיבוט
הרב התייחס גם למגבלות השיבוט: "כשמשבטים יצור, הוא נולד עם גיל ביולוגי מבוגר. אם התא המקורי נלקח מכבשה בת חמש, הכבשה המשובטת כבר 'בת חמש' ביום היוולדה, ולכן תוחלת החיים שלה קצרה יותר."

מה לגבי הנפש?
השאלה הרוחנית הובילה את הרב לעומק נוסף: "כשמשבטים יצור, כיצד הוא מקבל נפש? התורה מלמדת שאלוקים נתן לאדם את היכולת להוריד נשמה לעולם, גם דרך קשר שבינו לבינה וגם דרך שיבוט. אם בני אדם מצליחים ליצור גוף, אלוקים יעניק לו נשמה - זהו כוח שניתן לאדם מאת הבורא."