מי שאינו מתעמק בהבנת הצורך הרגשי של רעייתו, עשוי לסבור שזו היא חולשתה של האישה מול עוצמתו של הבעל. אולם, כאמור, אין זו חולשה אלא ''צורך מקשר''- הבונה את קשר הנישואין. אילו לא הייתה זקוקה לכך, מסתבר שלא הייתה קושרת את עצמה לבעלה, שהרי הנישואין מחייבים אותה לעמול קשות בבית ואף מחוצה לו (הערה: כל מה שאישה צריכה גם גבר צריך, וכן כל מה שגבר צריך גם אישה צריכה- ההבדל הוא רק במינון). כך גם לגבי האוכל שהיא מכינה. הבורא יצר בה צורך להוכיח את עצמה באמצעות הבישול. בלעדיו היה קשה לה מאוד להתמודד יום- יום עם החזרה על אותן פעולות שתוצאותיהן נעלמות מהשטח תוך זמן קצר. כתוצאה מכך נוצרת ברגשותיה ציפייה לתגובה על הכנת האוכל, ולהתייחסות לטעמו. לכן, כשהבעל אינו מגיב, היא מסיבה את תשומת ליבו למעשיה בשאלה ''איך האוכל'' וכדומה. הצורך שלה בתגובות חיוביות מבעלה מוסיף לה המרצה להכין אוכל, לגוון אותו ולהטעים אותו לטעמו של בעלה. לולא צורך זה ייתכן שהתייחסותה להכנתו הייתה כאל דבר טפל ולא ערכי, והיא הייתה נתקלת בקשיים רגשיים בהכנתו, כפי שאנו מבחינים אצל גברים רבים הנתקלים בקשיים רגשיים בעת הזדקקותם לבשל אוכל למשפחתם בדרך קבע. הקשיים נוצרים משום שלהם לא ניתנה אותה המרצה לכך מאת הבורא כשם שניתנה לאישה (עיין בפירושו של האברבנאל, בראשית ב, יח). כמו כן אנו מבחינים אצל רוב הנשים באכפתיות לקיום הסדר בדירה ולטיפוחה. כאמור, אין זו חולשה אלא יתרון היוצר את הרקע הנוח לשהות והמגורים בבית. ההמרצה הקיימת באישיותה לטיפוח הבית, גורמת לה לציפייה לקבל תגובה שתשדר ששמו לב לעשייתה רבת המאמץ. לכן, בעל האוכל את המאכלים שרעייתו בישלה ומצוי בדירה שרעייתו טיפחה, ואינו מגיב בשבחים לפעולותיה אלא של רעייתו, הוא למעשה עושה פעולת גניבה, שהרי סוג התשלום שרעייתו מצפה תמורת טירחתה הוא תגובותיו החיוביות (עיין במסכת ברכות ו:). בנוסף לכך שזר הבורא ברגשותיה את הצורך לתחושת שותפות עם בעלה, וצורך זה מסייע לה לשמור על קשריה אליו אף כאשר היא נתקלת בקשיים בקשר הנישואין. אילו לא היו משולבים צרכים אלה באישיותה של הרעיה, ללא ספק כמעט כל אישה הייתה מעדיפה לחיות את חייה לבדה בלא כל העוול הכרוך בהיותה עקרת הבית. עיין בפירושו של רש''י בראשית ג, ו, ועיין בספר ה''של''ה'' ח''א עמוד ט''ו, המצטט את ספר ''הבהיר'' שכתב שהסיבה שחווה נתנה לבעלה אדם הראשון לאכול מעץ הדעת: ''אמרה אולי עכשיו אני מתה והקב''ה עושה לו אישה אחרת ונותנה לאדם, הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות, נמות שנינו, ואם נחיה, נחיה שנינו, לקחה מפירות האילן ונתנה לבעלה''. ניתן להבחין בצורך נוסף הקיים ברגשותיה של אישה, והוא, לפרוק מצוקות באמצעות תיאור המועקות שהיא חשה, כל זאת לא במטרה לקבל עצה אלא לקבל תמיכה והבנה, והיא מוצאת בבן בריתה ושותפה לחיים את האדם המתאים והמסוגל להעניק לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית. בעל מאזין שאינו מבטל בדיבורו את סיפורי קשייה, אלא מצדיק את נכונות הקשיים, יגלה מהר מאוד בסיוע הגדול שהוא מעניק לרעייתו ובהפחתת קשייה הרגשיים. אחת התכונות החשובות ששזר הבורא ברגשותיה של אישה, חוסר רגיעה כאשר תינוקה הפעוט בוכה. חוסר הרגיעה נוצר על ידי הורמון המופרש במוחה הגורם למתח ואיבוד השלווה, וזאת כדי להמריץ אותה לטפל בילדה הרך. הורמון זה מופרש גם במוחו של גבר אך בכמות פחותה יותר, ולכן אנו מגלים גברים רבים מאוד הרגישים לרעשים ו''משום מה'' מאבדים את רגישותם מרגע הופעתו של תינוקם הראשון בביתם.